בלוטת התריס (המגן) נמצאת בצוואר הקדמי ומפרישה הורמונים האחראיים לחילוף החומרים בגוף. קיימים ארבעה סוגים של גידולים סרטניים בבלוטת התריס, הסרטן הפפילארי הוא הסוג השכיח בהם- כ 85% מהגידולים בבלוטה.
ב-30 השנים האחרונות קיימת עלייה ניכרת בשכיחות המחלה, בכל שנה תוספת של 3% בשיעור החולים. בארצות הברית מתגלים כ 60,000 חולים חדשים בשנה ובישראל כ 800 חולים חדשים בכל שנה.
הטיפול בסרטן זה מתבסס על כריתה חלקית או מלאה של בלוטת התריס, ולאחר מכן במידת הצורך- טיפול ביוד רדיואקטיבי. "לעיתים קרובות אני שומעת ממטופלי מיתוסים שגויים בנוגע להתמודדות עם מחלה זו, ברצוני להפריך מספר מיתוסים שגויים שאני שומעת לא אחת ממטופלי.
סרטן בלוטת התריס הינו "סרטן ידידותי"-האומנם?
פעמים רבות נאמר לחולים על ידי הצוות המטפל כי אם נגזר עליך לחלות בסרטן "עדיף" שיהיה זה סרטן בבלוטת התריס. אמירה זו נשענת על העובדה שלרוב הטיפול מצליח ומרבית החולים שורדים את המחלה (שיעור הישרדות של 95% לאחר 5 שנים, 87% לאחר 20 שנה). עם זאת, יש לזכור כי על אף יעילות הטיפול והסיכויים הגבוהים להחלמה, עדיין נדרשת מהמטופל התמודדות פיזית ורגשית עם המחלה, כמו גם עם השלכות ארוכות טווח. לאחר כריתת הבלוטה המטופל צריך להתמודד לפרקי זמן עם ירידה ברמת הסידן ועם חוסר איזון הורמונלי שעלול להתבטא בחולשה, עייפות, עצירות ועוד.
לאור הסיכוי הלא מבוטל (15-30%) להישנות המחלה, המטופלים נדרשים לבצע בדיקות תקופתיות ולהתמיד בטיפול תרופתי. רצוי שאנו הרופאים וכן משפחות המטופלים נתייחס באמפתיה וברגישות למטופלים, לא נקל ראש בהתמודדות שלהם ונתמוך ככל הניתן.
"סרטן הינו מחלה של אנשים מבוגרים"
לא נכון – סרטן בלוטת התריס שכיח יותר בקרב נשים צעירות. המחלה שכיחה בקרב נשים פי 3 יותר מאשר בגברים, היא מאובחנת בעיקר בגילאי 30-40. למעשה זהו סוג הגידול ה 6 בשכיחותו בנשים בארץ (כ6% מהגידולים בנשים) וה 15 בשכיחות בקרב גברים (כ 2%). יש לציין כי שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב נשים במגזר הערבי, שם הוא הגידול השני מכלל הגידולים (9.4%).
"כל קשרית בבלוטת התריס היא גידול"
לא נכון! קשריות (גושים) בבלוטת התריס שכיחות מאוד ויותר מ- 90% מהקשריות הן שפירות. בדיקות האולטרסאונד כיום מאוד רגישות ומזהות קשריות גם בקוטר של מילימטרים בודדים. לכן רק כאשר הקשרית נראית "חשודה" בשל מקבץ של סימנים שליליים- ממשיכים את הבירור הרפואי על ידי ביופסיה. חשוב לערוך את הבירור אצל רופאים מומחים לתחום כדי להימנע מבדיקות מיותרות.
"סרטן פפילארי וקשריות בבלוטה הם נדירים מאוד בילדים"
לא נכון- אמנם קשריות בבלוטת התריס הן נדירות בילדים אולם, במקרים בהם קיימת קשרית בבלוטה בילדים – הסיכוי שמדובר בגידול סרטני גדל פי 5 בהשוואה למבוגרים. אצל מבוגרים 5-10% מהקשריות עשויות להיות ממאירות, ואילו אצל הילדים עד 25% מקשריות בבלוטה עלולות להיות ממאירות . כיוון שהעלייה בשכיחות הסרטן בעשורים האחרונים נרשמה גם בקרב ילדים חשוב להיות ערים לכך.
"הטיפול ביוד לאחר הניתוח חייב להתבצע במצב תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם)"
לא נכון!
לאחר הניתוח לכריתת הבלוטה מתבצע טיפול משלים ביוד רדיואקטיבי הניתן בטבליות או במשקה. זהו טיפול סלקטיבי בקרינה שנועד להרוס שאריות של הרקמה הסרטנית שנותרה לאחר הניתוח. לתאים בריאים וסרטניים בבלוטת התריס יש יכולת ייחודית לקלוט את היוד הרדיואקטיבי מזרם הדם וכך הם מושמדים בזמן שתאים אחרים אינם נפגעים. תנאי הכרחי לטיפול זה הוא רמה גבוהה של התירוטרופין (הורמון TSH) בדם.
עם זאת, במקביל החולה מטופל באופן קבוע בהורמון תירואיד מלאכותי (אלטרוקסין) המספק לגוף את הורמוני הבלוטה החסרים ופעולתו מדכאת את רמת הורמון TSH . כדי להעלות את רמת התירוטרופין לפני הטיפול ביוד,ניתן להכניס את בלוטת התריס למצב של תת-פעילות ע"י הפסקת הטיפול באלטרוקסין. במשך השבועות בהם מופסק הטיפול וכחודש לאחר החזרה לטיפול, המטופלים חווים תסמינים אופייניים של חולשה, עייפות, דיכאון, עצירות ועוד.
כיום,קיימת אפשרות נוספת המתאימה למרבית המטופלים (למעט מקרים מסויימים כגון אלו שבסיכון גבוה). אין צורך להפסיק את הטיפול באלטרוקסין לפני הטיפול ביוד רדיואקטיבי. ניתן לחילופין להעלות את רמת TSH ע"י הזרקה של תירוג'ן, הורמון רקומביננטי המיוצר במעבדה וזהה בהרכבו להורמון- TSH שגופנו מייצר. טיפול תירוג'ן כלול בסל התרופות הישראלי וכרוך בתופעות לוואי קלות יחסית.