כעשרה ימים בלבד לאחר השבעתו של הנשיא טראמפ, איראן ביצעה ניסוי בטיל המכונה Khorramshahr. אף שהניסוי נכשל, מאפייני הטיל החדש – שאיראן הכריזה לפני כמה חודשים שתחל בייצורו – הם מדאיגים. הטיל מבוסס על דגם שנמצא בידי צפון קוריאה, ויש לו טווח של 3,000-4,000 קילומטרים, כלומר, מדובר בטיל שיוכל בעתיד לפגוע בכל מקום כמעט במערב אירופה ולשאת ראש קרב גרעיני. שלא כמו הטיל "עימאד", אשר נוסה בידי איראן באוקטובר ובנובמבר 2015, הטיל החדש איננו מונחה-מדויק, ולכן, רמת הדיוק שלו מוטלת בספק.
שאלה מתבקשת היא: האם הניסוי הוא הפרה איראנית? אין כאן הפרה של הסכם הגרעין מהסיבה הפשוטה שאחד הוויתורים הראשונים של המעצמות לאיראן – עוד לפני תחילת המשא ומתן בסוגיה הגרעינית – היה שנושא הטילים הבליסטיים של איראן לא ייכלל במשא ומתן, למרות הקשר ההדוק בין נשק גרעיני לבין אמצעי השיגור שלו - טילים בליסטיים. ומה בנוגע להחלטות מועצת הביטחון?
החלטה 1929, אשר הייתה שוללת את הניסוי באופן מפורש, כבר לא בתוקף והוחלפה בהחלטה 2231, שמעניקה תוקף להסכם הגרעין. הבעיה עם ההחלטה החדשה היא ריכוך הנוסח, אשר מתייחס לתוכנית הטילים של איראן. במקום לאסור פעילות בתחום, יש רק "קריאה להימנע". בעייתית אף יותר היא תוספת המילים על הפעילות שאיראן נקראת להימנע ממנה: פיתוח טילים שתוכננו לשאת ראש קרב גרעיני. איראן הרי טוענת בלהט שאין לה תוכניות לייצר נשק גרעיני, ואם כך הדבר, הכיצד ייתכן שהיא שוקדת על פיתוח טיל המכוון לשאת נשק גרעיני?
"אליה וקוץ בה"
אין ספק שהניסוי מהווה מבחן לממשל טראמפ, ועיני כל נשואות לוושינגטון כדי לבחון את תגובתו, בעיקר אם תהיה שונה מזו של קודמו בתפקיד. בינתיים ישנם סימנים לשינוי מובהק בתגובה. שלא כמו ממשל אובמה, נראה שהפלפולים המשפטיים של האיראנים לא ממש עושים רושם על ממשל טראמפ. הממשל החדש מבין שההבחנה המלאכותית שנעשתה בין פעילות בתחום הטילים לבין פעילות גרעינית היא מופרכת. ניסוי בטיל שיכול לפגוע במערב אירופה, עם יכולת לשאת ראש חץ גרעיני, הוא בהחלט מקור לדאגה. ואם הסכם הגרעין לא מכסה את הפעילות הזאת, אזי יש לפעול נגד איראן בדרכים אחרות.
ארצות הברית יזמה דיון דחוף במועצת הביטחון של האו"ם, אימצה רטוריקה חריפה בנוגע לניסוי והביעה חוסר נכונות לקבל את התירוצים של איראן. שלא כמו אובמה, הממשל לא הזכיר כלל את העובדה שאין כאן הפרה של הסכם הגרעין – וטוב עשה. נכון שאין הפרה של הסכם הגרעין, אבל האם זה אומר שאין בעיה?
ובכל זאת אליה וקוץ בה. אומנם התגובה האמריקאית היא נכונה ברמה הרטורית: היא מפגינה את הנחישות המתבקשת מול איראן, שהייתה כל כך חסרה בתקופת אובמה. נחישות זו חיונית כדי להחזיר לידיה של ארצות הברית את יכולת ההרתעה מול איראן. הבעיה היא שהצעד הזה מגיע על רקע שורת החלטות שנויות במחלוקת שקיבל הממשל החדש. לכן, תגובה אמריקאית נכונה במקרה הזה עשויה לא לזכות לתמיכה בקרב אנשים רבים רק משום שאינם מוכנים כבר לתמוך באף החלטה של הנשיא החדש. ייתכן שהם כלל לא ישימו אליה לב באווירת ההפגנות הרבות.
מצד שני, ההחלטות האחרות של הממשל – בעיקר איסור הכניסה לאזרחים משבע מדינות, בהן איראן – דווקא מוסיפות אמינות מסוימת למסרים ההרתעתיים של הממשל כלפי איראן: טראמפ משדר שיש בכוונתו לפעול, גם אם תהיה התנגדות עצומה בדעת הקהל.
הכותבת היא חוקרת בכירה וראש פרויקט בקרת נשק וביטחון אזורי במכון למחקרי ביטחון לאומי