דוח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, שהתפרסם אתמול, עסק בשני נושאים מרכזיים: תהליכי קבלת ההחלטות בקבינט לפני המבצע ובמהלכו ואיום המנהרות. אלא שאזרחי ישראל לא צריכים את דוח המבקר, כדי לזכור עד כמה קשה הייתה המלחמה מול חמאס בעזה בקיץ 2014. בתוך 50 יום נורו 4,251 רקטות לעבר יישובים בכל הארץ, בעיקר בעוטף עזה ובנגב. 74 משפחות איבדו את יקיריהן במלחמה, וחייהם של אלפי חיילים ואזרחים התערערו אחרי שנפצעו בה.

גם המשק ספג מכה קשה, בעיקר בכל הקשור לתיירות. עסקים קטנים נאלצו להיסגר, ורכוש רב - ציבורי ופרטי - ניזוק. כמובן, מעבר לכל אלה ישנו הנזק המוראלי שגרם המבצע: אלו היו 50 ימים של פחד, שהיו המשך ישיר לתקופה המתוחה של מבצע שובו אחים ביהודה ושומרון, בעקבות חטיפתם ורציחתם של הנערים נפתלי פרנקל, גלעד שער ואייל יפרח ז"ל. ימים אלו עוררו סולידריות מרשימה בין אזרחים אך גם הובילו להתפרצויות שנאה קשות נגד מיעוטים.
עם זאת, האזרחים כן זקוקים לדוח המבקר, כדי לשפוט את ניהול המלחמה ותפקוד קברניטי המדינה. האחראי הראשי לכל המערכה הוא ראש הקבינט וראש הממשלה בנימין נתניהו. אם מחקירות השמפניות, הסיגרים וקשרי ההון־שלטון־עיתון עולים חשדות על ניגודי עניינים והתנהלות המבזה את השלטון והתקשורת בישראל, הרי שדיוני הקבינט והטיפול באיום המנהרות מעידים על חוסר כשירותו של נתניהו למלא את תפקידו באחריות.

הקבינט נועד להרחיב את מעגל מקבלי ההחלטות הגורליות ביותר על עתיד המדינה וביטחון אזרחיה ולכלול בו נציגי ממשלה נוספים מעבר לראש הממשלה ושר הביטחון. מדוח המבקר מתברר כי נתניהו, בתור מי שעומד בראש הקבינט, "לא הביא בפני חברי הקבינט באופן מספק" מידע "משמעותי והכרחי", אף ש"מידע זה עמד לרשותו", וכך מנע מהם לעשות את עבודתם כנדרש מהם, להעשיר את השיקולים בדיונים ולבקר את תהליכי קבלת ההחלטות. אם נהג כך במהלך צוק איתן, אשר היה המבצע הצבאי המורכב והארוך ביותר בכל שנותיו כראש ממשלה, יש יסוד לחשוש שכך הוא נוהג גם במשברים ובאתגרים אחרים.

לוחם ליד מנהרה שנחשפה בצוק איתן. צילום: דובר צה
לוחם ליד מנהרה שנחשפה בצוק איתן. צילום: דובר צה


כפי שכותב המבקר בעצמו, במדינה דמוקרטית אי אפשר להשאיר החלטות אלה להכרעתם של מספר מקבלי החלטות מצומצם מאוד. הקבינט הוא קודש הקודשים של המערכת המדינית, הכלי החשוב ביותר לעיצוב מדיניות ביטחונית והמקום היחיד שבו אפשר לדון ולהיערך לקראת עימות אפשרי או מניעתו. כאשר ראש ממשלה לא כינס את הקבינט במשך כמעט שנה וקיים ישיבות קבינט תוך כדי אי־חשיפת מידע חיוני בפני חבריו, הוא הפך אותו לכלי חסר משמעות.

האחריות הראשית היא אומנם של נתניהו, אך גם יתר חברי הקבינט לא פעלו לקביעת יעדים אסטרטגיים מדיניים בנוגע לרצועת עזה (ורצוי לשאול אם קיימת כיום אסטרטגיה כזאת). למעשה, חברי הקבינט התנערו מהאחריות לעיצוב חזון בנוגע לרצועת עזה ובחרו להטיל זאת על כתפיהם של מפקדי צה"ל. כמה פחדנית ובלתי הוגנת היא התנהלותם של חלק מאותם חברי קבינט המכהנים כיום בממשלה, אשר מזדרזים לפזר האשמות נגד צה"ל ומפקדיו במקום לנהוג בממלכתיות המתבקשת ולקבל אחריות כוללת למחדלים שהיו. בתור חבר ועדת חוץ וביטחון אני יכול להעיד שהדרג הצבאי יודע להפיק וליישם את לקחי העבר, אך בתור חבר כנסת אני נחרד לראות את התנהלותם של חלק מחברי הקבינט, אשר ראו בחברות בו בעיקר שורה ברזומה.

כמובן, היו טעויות ומחלוקות גם בקבינט שבו אני השתתפתי כשר ביטחון בתקופת מלחמת לבנון השנייה. בקבינט ישבו לצדי ראש ממשלה לשעבר, שר ביטחון ורמטכ"ל במיל' וראש שב״כ לשעבר. אך בעבודתם בקבינט כולם היו ממוקדים אז במערכה הצבאית ובהיבטיה המדיניים. זה מה שקבינט צריך לעסוק בו. לא בניהול מערכה תקשורתית או איסוף לייקים ברשת ובוודאי שלא בהדלפות אסורות על פי חוק, שהם מיהרו לבצע.

***

החלק השני בדוח המבקר עוסק באיום המנהרות, שבא לידי ביטוי בשטח בחדירה של אנשי חמאס לשטח ישראל תוך פגיעה בכוחות צבא ובתחושה האיומה של קיבוצים ומושבים בעוטף עזה, אשר נחשפו לרעשי החפירות מתחת לבתיהם. איום המנהרות אינו חדש. מבקר המדינה התריע כבר ב־2007 על "כישלון מתמשך בטיפול בבעיית המנהרות", כאשר בחן את טיפול מערכת הביטחון באיום זה בשנים 2001־2004. את האיום חווינו בפועל כאשר גלעד שליט נחטף עם חדירתה של חוליית מחבלים לשטח ישראל דרך מנהרה.

שלא כמו מבקר המדינה, תפקידו של ראש ממשלה הוא לא רק להתריע, אלא לתרגם איומים לתכנון וליישום פעולות נדרשות. את כל אלה נתניהו לא עשה מאז שהכריז על המנהרות מעזה כ"איום אסטרטגי" ב־2013, ועד שיצאה ישראל למבצע צוק איתן, כפי שאפשר ללמוד ממאורעות המלחמה ומדוח המבקר. כך הפך נתניהו את המילה "אסטרטגיה" לריקה מתוכן.

האזרח מן השורה עלול למצוא את עצמו מבולבל בין הטחות האשמה הפוליטיות והקריאות לעריפת ראשים שמלוות את הדוח, לנוכח העובדה שכל השחקנים אימצו טקטיקה של מתקפה, כדי לחמוק מן הצורך לתת דין וחשבון. איני שותף לקריאות "התפטר!" המלוות את חקירות ראש הממשלה, וגם איני מצטרף לקריאות כאלה בהקשר של מחדלי ניהול המערכה בצוק איתן. אני מעדיף להאמין שבסופו של דבר חוכמת ההמון מנצחת, וכי הציבור יסיק את המסקנות המתבקשות כאשר יגיע לקלפי.

הכותב הוא שר הביטחון לשעבר וכיום חבר ועדת חוץ וביטחון