משבר התאגיד אינו בעיני אלא כסות לאסטרטגיה רבתי של ראש הממשלה בנימין נתניהו להסיט את הדיון הציבורי מאין ספור נושאים המצדיקים להחליף את הממשלה הזאת ואת העומד בראשה. שלא כמו אלה הסבורים שנתניהו אינו מתכוון ללכת לבחירות, אני סבור שיש לו סיבות מצוינות לעשות זאת. למרבה הצער, נושא התאגיד נמצא בראש סדר היום הציבורי לא בגלל נתניהו בלבד, אלא משום שרוב התקשורת הישראלית עסוקה בביצה שלה. נושא תאגיד השידור וחיסולו, ורשות השידור וחיסולה, למרות הכאב הגדול על לכתם האפשרית של כ־1,000 אנשים הביתה, הם סיבה מינורית מדי לכך שנתניהו וממשלתו ילכו הביתה.
נושא רשות השידור אינו מעניין את רוב הציבור. במשך שנים רבות הצליחו אנשי הימין להשניא את התקשורת בעיני רוב הציבור, ואת רשות השידור בייחוד. עבור מטרה זו הופעלה התחמושת האולטימטיבית: טיפוחה של השנאה כלפי כל ממסד המזוהה עם מי שנחשבו הרעים ביותר עבור ציבור הבוחרים של הימין, הלוא הוא ממסד מפא”י. אין כלל חשיבות לכך שמאז 1977 המצב השתנה לגמרי. נותרו אותה הסתה ישנה, הטענות על קיפוח ועל היותם של רשות השידור והעיתונאים המועסקים בה שמאלנים.
ההסתה הצליחה מעל למשוער. תוסיפו לכך את הכעס על האגרה שאזרחי ישראל נדרשו לשלם, ויש לכם תשתית שעליה אפשר לבסס את ההסתה, הדה־לגיטימציה של רשות השידור, הצורך בהקמת רשות חדשה “משלנו”, הכעס על כך שעובדי הרשות החדשה אינם, לדעת נתניהו וחבריו, ימנים מספיק. סביב כל זה אפשר בקלות לבנות קמפיין פוליטי לקראת בחירות שיחלצו את נתניהו, לדעתו, מההליכים הננקטים נגדו ונגד משפחתו.
דוח מבקר המדינה על צוק איתן, שפורסם לאחרונה, הוא מן החמורים שידענו. ראש הממשלה נושא באחריות עליונה להתנהלות ישראל במבצע. ראש הממשלה, על פי ממצאי הדוח, לא פעל כמצופה מראש ממשלה. את התוצאות כולם מכירים. ראוי היה שנושא זה לא ירד מסדר היום כה מהר.
לנתניהו כר נוח ליזום בחירות
נוסף על כך, נתניהו נמצא במלכוד פנימי מבחינה פוליטית. מי שחותרים תחתיו הם אנשי הבית היהודי. במושב הנוכחי של הכנסת עברו חוקים אנטי־דמוקרטיים בעליל, ונתניהו נתן את ידו לכך רק בגלל רצונו להמשיך ולשכון ברחוב בלפור. הוא יודע שלא יוכל להיענות לדרישות של הבית היהודי בנושא ההתנחלויות. בניגוד לתקוות אנשי הבית היהודי והליכוד, טראמפ לא מתמסר לדרישות ישראל. הוא אותת בצורה חד־משמעית שהמדיניות של נתניהו בנוגע להתנחלויות לא מקובלת עליו. הבית היהודי לוחץ ומאיים. לנתניהו טוב ליזום בחירות על עניין פעוט מאשר להיות מודח. גם התחממות הגזרה הצפונית והדרומית מעמידה את נתניהו וממשלתו במצב חדש. המסרים המגיעים מפוטין אינם מבשרי טובות על יכולתה של ישראל לפעול בסוריה. אהוד ברק טען שפוטין הוא הנשיא הרוסי הידידותי ביותר לישראל שהיה עד כה. אך האם הידידות הזו תכלול מתן יד חופשית לישראל לפעול בסוריה? לא. אם כן, רשות השידור, התאגיד ומה שביניהם הם סיטואציה פוליטית נוחה מאוד לנתניהו כדי ליזום בחירות. אין לדעת אם תוכניתו תצא לפועל. מה שבטוח הוא שעל נתניהו וממשלתו ללכת הביתה ומהר.
הכותב הוא היסטוריון המתמחה בביטחון לאומי