אני עובדת בערוץ 1 הרבה שנים, וכמובן שהמחשבה על פיטורים קשה מאוד ומכאיבה. בזה אינני שונה מכל מפוטר פוטנציאלי אחר. מה שמוסיף לתחושה הקשה היא בעיקר תחושת העוול הקשה שנעשה לי ולחברי, שאנחנו נידונים לפיטורים קולקטיביים, חסרי אבחנה ונטולי רחמים, בגלל מעשיהם וכישלונותיהם של חלק ממנהלי הארגון, ובשל אינטרסים של אנשים רבי כוח, אנשי הון ופוליטיקאים, שאנחנו רק כלי משחק בעיניהם.



ואני שואלת – למה? זה שלוש שנים, מאז הכריז יאיר לפיד על פטירתה של רשות השידור, השאלה הזו מנקרת במוחי. למה באמת רוצים לסגור את הרשות? יותר מזה – למה, במקום להחליף את המנהלים, מחסלים את הארגון ושולחים את כל עובדיו הביתה?



והתשובה מורכבת, ועצובה. בזמנו טענו לפיד וגלעד ארדן, שרי האוצר והתקשורת שיזמו את החוק, ורם לנדס, שעמד בראש הוועדה שהמליצה על הסגירה, כי הרשות בזבזנית ואפשר להגיע לאותן תוצאות בפחות כסף. האם זו סיבה לסגור את הרשות? כדי לייעל ארגון אין צורך לסגור אותו ולפטר את כל עובדיו.



הייתה גם טענה נגדנו בנושא הרייטינג, שאנחנו לא נצפים. ובכן, הרייטינג הנמוך הוא בחלקו תוצאה של ניהול גרוע ושל חוסר הבנה של ראשי הערוץ כי העולם השתנה מאז שהיה רק ערוץ אחד בישראל. היום, כשכולנו מוצפים בנהרות של מדיה ובידור כל הזמן, צריך לעבוד ולשכנע את האנשים שיראו אותך. אחרת הם לא יבואו.




תנו לנו למחות, מחר זה עלול לקרות לכם



עם זאת, שידור ציבורי המכבד את עצמו, יביא גם תכנים שיש להם חשיבות ציבורית, מה שאומר כי מראש הגישה שלו לרייטינג היא שונה משל ערוץ מסחרי. בשידור ציבורי הרייטינג הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק.



אמרו גם שהדנ"א שלנו פגום. מעבר לעובדה שזה מעליב, בכל זאת מדובר פה בעובדים, חלקם מהטובים בתחומם במשק, זה גם לא נכון. היו תקלות וקשיים, אבל בסך הכל מדובר היה בערוצי שידור (טלוויזיה ורדיו) שעבדו ופעלו 24 שעות ביממה, ופנו לקהל רב ורחב. ברור שצריך לעשות בדק בית ולהיפרד ממנהלים שכשלו, אבל מפה ועד לפטר את כולנו? זה ממש לא הגיוני. אני לא מכירה עונש קולקטיבי כל כך חמור נגד אף גוף.



ובסופו של דבר מעניין אותי בעיקר דבר אחד: אחרי עשרות שנים בגוף שאני אוהבת וסיפק לי פרנסה, אני רוצה להמשיך. עבדתי לילות כימים, עשיתי הכל כדי להביא מוצר מצוין אליכם הביתה. לא תמיד זה הצליח, כמו שלא תמיד זה מצליח בגופים המסחריים. אבל הרבה פעמים כן, ובשנים האחרונות ראינו חזרה הדרגתית של קהל.



אני בטוחה שהמסר הופנם. תנו לנו להמשיך, ולו מהסיבה שהיום זה קורה לנו, מחר זה עלול לקרות כמעט לכל אחד מכם.



הכותבת היא במאית ותיקה בערוץ הראשון