ערב יום העצמאות היה חג גם עבור ערוץ הטלוויזיה "אל־אקצא" של חמאס. הערוץ העביר בשידור חי מדוחא, בירת קטאר, את טקס השקת המצע המדיני של הארגון. רגע לפני שיפרוש מהנהגת הלשכה המדינית בתום 19 שנה, הקריא ח'אלד משעל את סעיפי המצע בזה אחר זה. המסך נחלק לשניים: בצדו האחד משעל, ובאחר - ראשי הארגון בעזה, צופים כתלמידים ממושמעים בהקראת המסמך שהשתתפו בגיבושו.
בקרוב יפנה משעל (61) את הדרך ליורשו, איסמאעיל הנייה. משקלה העיקרי של הלשכה ינדוד לעזה, וכבר לא יהיה צורך בפיצול המסך. אבו אל־ווליד, כינויו של המנהיג הפורש, ימשיך לפעול במסגרות אחרות. בעיקר ינסה לממש את שאיפתו לכבוש את הנהגת העם הפלסטיני.
המסמך החדש כולל 42 סעיפים, המהווים חזון וגם הצהרת כוונות. יותר משנה עובדים על ניסוחו קברניטי חמאס בעזה, בקטאר וגם בכלא הישראלי. ברצותו, יכול הארגון להישען עליו בצאתה לקרב. ברצותו, יגיע בעזרתו להסדרים. גם מבחינת ישראל, מצעו של הארגון הוא הזדמנות כפולה. אם תחתור להסכם כלשהו עמו, היא תוכל לגלות בין השורות את הוו להיתלות בו. אם תרצה להפעיל כוח, תמצא בקלות את התירוץ.
המצע הטרי אינו מבטל את אמנת הארגון, אותו מסמך ילדותי מ־1988, שכלל ביטויים אנטישמיים וקריאה להשמדת ישראל. אבל הוא מתכתב עם סעיפיו ואף מתפלמס עמו. אמנת חמאס נוסחה בידי המייסד והמנהיג הראשון של הארגון, השייח' אחמד יאסין. ביטולה, מבחינתם, יהיה פגיעה בזכרו. בינתיים, חמאס אף אינו מעוניין להעניק לישראל מתנה נכבדת, כל עוד לא קיבל ממנה דבר.
לשון המסמך ותוכנו צורמים לאוזן ישראלית, אבל בין שורותיו מסתתרים מסרים, ומעניין לתת את הדעת על מה שאין בו. אצל חמאס של 2017, אדמת פלסטין משתרעת מהים התיכון ועד נהר הירדן, מאילת ועד ראש הנקרה. לזכות השיבה יש תוקף אף אם הפליטים יפוצו כספית. ההתנגדות החמושה עודנה אמצעי לגיטימי לכיבוש, כל עוד יתקיים. הצהרת בלפור מ־1917, שראתה בעין יפה "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל, בטלה.
לאחר שנים של התבטאויות בזכות הקמת מדינה בגבולות 67', קובע חמאס רשמית, כי הוא תומך במדינה כזו, ועל כל הפלסטינים לראות בה אינטרס. הוא כמובן אינו מצהיר, בניגוד לרשות, שהוא רואה בכך את סוף הסכסוך. בסעיף 21 מיישר חמאס קו עם הימין בישראל, ואומר לא להסכמי אוסלו.
מצד שני, המצע אינו כולל קריאה להשמדת מדינת ישראל, כפי שנוסחה באמנת חמאס. במכוון אינו מזכיר את הקשר לארגון האם, האחים המוסלמים במצרים. בסעיף 16 קובע חמאס, כי אינו נאבק ביהודים ואין לו דבר נגדם בגלל דתם, אלא בציונים ובשל הכיבוש. מנסחי המצע אינם מכירים בישות הציונית, אבל אינם מצהירים כי לעולם לא ידברו איתה. מבין "שלושת הלאווים" של ועידת ח'רטום מ־1967, נותר הד רק לאחד - זה הקובע כי אין להכיר במדינת ישראל. לשניים האחרים, לא לשלום עם ישראל ולא למו"מ עמה, אין אזכור מפורש במצע.
רוב סעיפיו של המסמך אינם מופנים לישראל. חמאס פונה לחברה הפלסטינית, למשל בסעיף 34, שבו נכתב כי לאישה תפקיד מרכזי בבניית ההווה והעתיד; הוא מאותת להנהגת הרשות ("יש להגן על אש"ף, אך לפתח אותו", נקבע בסעיף 29, וסעיף אחר קורא לבחירות חופשיות ודמוקרטיות). בסדרת סעיפים קורץ חמאס גם למערב. למשל בסעיף 28, שבו נכתב כי הארגון "מאמין בפלורליזם, בדמוקרטיה ובקבלת האחר".
המצע פונה, כמובן, גם למדינות ערב, ובראשן מצרים, שיחסיה עמו מתוחים מאוד. חמאס מסרב, נכתב בין סעיפיו, להתערב בעניינים הפנימיים של אותן מדינות, ותומך בשיתוף פעולה עמן. ויש בו מסרים אוניברסליים ומיסיונריים, בנוסח "האסלאם מתנגד לכל קנאות או קיצוניות דתית, ומחנך את בניו לפעול כנגד תוקפנות ולסייע לעשוקים" (סעיף 9).
חובת ההוכחה
מבולבלים? אין צורך. כך נוהג ארגון מאוים, שורד, שמבקש להבטיח את עצמו מפני כל התפתחות עתידית. המסמך הוא תשלובת לוליינית של מסרים ויתדות העשויה היטב. הוא מסייע לחמאס לגשש את הדרך לוושינגטון ולבירות אירופה, לבטא רצון במחיקת הפילוג עם הרשות, ולהדק את יחסיו המוטלים בספק עם סעודיה ומצרים.
ביכולתו להצדיק כל עימות עם ישראל, אבל גם להתקרב אליה: אם חמאס אינו קורא להשמדתה, ואם הוא מכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67', ואם הוא מאפשר לעצמו לבטא הכרה עתידית במדינה הציונית. את חזון הארץ המשתרעת מן הים לנהר אפשר להותיר כאות מתה על הנייר, אם הנהגת חמאס תרצה אי־פעם להכיר בפתרון שתי המדינות. זה התהליך שעבר אש"ף, שבראשיתו סירב להתפשר על אף שעל מאדמת פלסטין, וכיום הוא חבר נכבד במועדון שותפיה של ישראל במאבק נגד הטרור.
בטקס השקת המצע טען משעל כי חמאס אימץ דרך של "התפתחות" ו"גמישות", וכי אינו קופא על שמריו. שלשום בראיון ל־CNN הוא קרא למערב לבחון את המסמך, ואמר כי הוא פותח בפני נציגיו ערוצי שיח עם חמאס. באותה נשימה הוא החמיא לנשיא טראמפ על חוכמתו, וקרא לו לנצל את ההזדמנות ההיסטורית לעשות שלום. באותה שעה אירח טראמפ בבית הלבן את אבו מאזן. משעל לא רמז לשלום שימחק את ישראל, אלא להסכם לפי נוסחת שתי המדינות.
חמאס מאותת לעולם הרחב כי איננו הילד הרע שהיה, וכי ברצונו להיות חלק ממשפחת העמים. זה כבר כמה שנים שמילון המושגים והשיח הפומבי שלו קרובים לזה של הרשות. ראשי חמאס חוזים בקנאה גלויה כיצד יוצא אבו מאזן ובא בבירות עולם, איך הוא בונה בסיוע בינלאומי מוסדות למדינה העתידית, וחוששים שמא תברח הרכבת, והם יישארו מאחור, מנודים.
בישראל לא התנהל דיון ציבורי ראוי על המסמך הזה, אף על פי שחמאס תופס מקום של כבוד ברשימת אויביה המרים. ראש הממשלה נתניהו פרסם הודעה קצרה, ובה אמר כי חמאס יוכיח את מדיניותו במעשים ולא במילים. מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, קבע כי המסמך הוא רמאות והונאה, שמסתיר התנהלות אפלה של חמאס אצלו בבית. מאמצי ישראל להטיל ספק בכנות המסמך מיותרים. חובת ההוכחה אינה על ירושלים, אלא על מי שכתב אותו.
בצמרת הצנועה, גילה לי באחרונה גורם המקורב להנהגה בעזה, יש מחנה השואף להסדר עם ישראל. "אצלנו אומרים", הוא סיפר, "ישראל חזקה, אנחנו חזקים בעזה, זה הזמן לפתור את הבעיה". אבל מה בנוגע לטרור, שאלתי אותו. הוא ענה: גם אתם מטילים עלינו טרור, אתם סוגרים אותנו בתוך עזה כבר עשר שנים. וחוץ מזה, הוא הוסיף, הכל אפשר לפתור, כמו שעשיתם עם המצרים.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"צ