בשבוע הבא נציין יובל למלחמת ששת הימים, וככל שהמועד מתקרב, כך הימין מנסה לנכס את האירוע ולחגוג עצמו לדעת. הימין לא בוחל בשכתוב ההיסטוריה, ולא אתפלא אם נשמע בקרוב שהם בעצם היו אדריכלי הניצחון ב־1967. הימין הרי כבר ניכס לעצמו את ערכי ההתיישבות, מתיימר לייצג את רוח הציונות “האמיתית”, וכמובן, הם ורק הם מבינים בביטחון. זאת כאשר לכל היותר הם אחראים לעיוות ערכי ההתיישבות, להפיכת הציונות מתנועה לאומית לתנועה לאומנית־משיחית ובעיקר לאובדן רוב ההישגים והנכסים הביטחוניים, האסטרטגיים והמדיניים שישראל זכתה בהם בששת הימים.
רצוי לדייק: התיישבות וביטחון הם קודם כל ערכים בסיסיים של תנועת העבודה. לראיה, ביולי 1967, כחודש לאחר המלחמה, עלה לקרקע קיבוץ מרום גולן, סנונית ראשונה לתנופת ההתיישבות ברמת הגולן, בבקעת הירדן ובצפון ים המלח בהובלת התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים.
חברי התנועה הקיבוצית היו הראשונים שעלו לגולן, והם גם התיישבו במקומות מאוכלסים בדלילות וחיוניים לביטחונה של המדינה, וכאן טמון ההבדל בין המעשה ועיוותו: תנועת העבודה ראתה בהתיישבות ערך שמטרתו לתרום לביטחון המדינה ולסייע במאבקים המדיניים הצפויים לה. הימין, לעומת זאת, ראה בהתיישבות מכשיר להכשלה מכוונת של כל ניסיון להגיע להסדר בין ישראל ולפלסטינים וכלי להגשמת חלומות על ארץ ישראל השלמה ומאוויים דתיים/ משיחיים.
דוגמה להבדל התהומי הזה היא תוכנית אלון. ימים ספורים לאחר שוך הקרבות, וכשכל המדינה שרויה באופוריית הניצחון של ששת הימים, יגאל אלון בחן את המציאות החדשה, ניתח אותה על פי האינטרסים המעשיים של מדינת ישראל והכריע בעד פשרה טריטוריאלית. תוכניתו שילבה בין דאגה לביטחונה של ישראל ושמירת אופייה היהודי ובין הכרה בזכויות הפלסטינים – תפיסה חדשנית לזמנה. תוכניתו שיקפה את דרכה של התנועה הציונית מאז ומעולם, שדגלה בשיבת היהודים למולדתם והתיישבות, אולם ברגעים המכריעים תמכה בפשרה ובחלוקת הארץ. כך היה גם ערב החלטת האו"ם ב־1947, והודות לכך קמה המדינה. זו גם תפיסתה של מפלגת העבודה: ביטחון, התיישבות ויכולת להגיע לפשרה.
הגיעה העת להשתחרר מעבדות של 50 שנה
אילו תוכנית אלון הייתה מתקבלת, ישראל הייתה היום במקום טוב יותר מבחינה ביטחונית, מדינית ומוסרית. לצערנו, התוכנית לא התקבלה, אך לאורך שנות ה־70 מפלגת העבודה התנהלה על פי עקרונות התוכנית: התיישבות ברמת הגולן, בקעת הירדן, צפון ים המלח ולאורך שדרת ההר המרכזית והימנעות מהתיישבות באזורים המאוכלסים בפלסטינים.
עם עליית הליכוד לשלטון ב־1977 נקבע התקדים של אלון מורה, שהניע גלי התיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון, אשר סתרו את תוכנית אלון וכל היגיון מדיני־ביטחוני. כך הגענו למצב הנוכחי: מדינת ישראל מציינת 50 שנה לניצחון הצבאי הגדול בתולדותיה תוך כדי צעידה בעיניים פקוחות למדינה דו־לאומית.
אלון אמר ש”עוד תתגעגעו לתוכנית אלון”, מנחם בגין אמר ש”עוד יהיו הרבה אלוני מורה” - ושניהם צדקו. היום אנחנו חיים במתח שבין התפיסות. אלון ראה בניצחון ששת הימים הזדמנות לקבוע את גבולות המדינה, להגיע להסדר שלום ולמנוע מדינה דו־לאומית. המחנה הציוני, כממשיך דרכם של בן־גוריון, אלון ורבין, מחויב להמשיך ולחתור לקביעת גבולות המדינה ברוח תוכנית אלון. עלינו להדגיש כי נשמור את היישובים במקומות החיוניים ונבטיח את הצרכים הביטחוניים - אין לנו שום כוונה לוותר במרכיב הביטחוני - אך עם זאת נחתור לפשרה והסדר.
לקראת 70 שנות עצמאות הגיעה העת להשתחרר מעבדות של 50 שנות ארץ ישראל השלמה אל חירות ושלום ואל מדינה יהודית ודמוקרטית עם ביטחון ואופק מדיני. רק אז ישראל תהיה מדינה חזקה וגם צודקת.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם המחנה הציוני ולשעבר מזכיר התנועה הקיבוצית ועוזר שר הביטחון לענייני התיישבות