באילוץ פוליטי, כמעט בסחיטה, נמסר תיק המשפטים לידיה חסרות הניסיון של הצעירה איילת שקד מהבית היהודי. אינני מתקטנן עם ניסיונה הדל, אבל אני מניח שאילו הייתה מנוסה יותר וגם אחראית יותר, לא הייתה גורמת לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור לשקול לעתור נגדה לבג”ץ. זאת, בשל התנגדותה התמוהה, אם לא למעלה מזה, להכריז כבר עכשיו על מינויה של השופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון ועל מינויו של השופט חנן מלצר כממלא מקומה.
זו גישה ילדותית ומזיקה, ולא אצטער אם הנשיאה נאור תעמוד על שלה ואכן תעתור לבג”ץ נגד שרת המשפטים על חוסר הסבירות והמידתיות של סירובה לדון בעניין.
שקד משחקת משחק מסוכן. בעיני אזרחים רבים, בית המשפט העליון הוא מוסד נעלה, לפחות ברמה של הרבנות, שאין ספק שהיא נעלה בעיני שקד. ועם שני המוסדות האלה לא עושים ניסיונות ולא משתעשעים.
על פי הנוהג זה 70 שנה, השופט הוותיק ביותר המכהן בבית המשפט העליון (לא המבוגר ביותר) מחליף את הנשיא היוצא. נכון, זה אינו חוק, אולם זו מסורת שכל עוד לא שונתה, חייבים לכבדה.
שקד בדקה כנראה אפשרויות לשנות את המסורת באמצעות חקיקה, אך הבינה שאפילו בקואליציה היא לא תצליח לשנות את החוק. לא רק משום שהשיטה עובדת מצוין ואין צורך לתקנה, אלא משום שכנראה אף שופט אחר בבית המשפט העליון לא היה מוכן להגיש את מועמדותו לכהונת הנשיא מול השופטת חיות.
הטענה הלא רצינית של שקד, שלפיה נותרו עוד 100 ימים לחילופים, ראוי היה לה שלא תישמע. 100 ימים הם זמן סביר בהחלט להליך חפיפה לתפקיד כל כך מורכב וחשוב כמו נשיא בית המשפט העליון. זה לא תפקיד פוליטי שבו אפשר להסתפק בחפיפה קצרה יותר.
נראה שלשקד יש מניעים סמויים מהעין, והיא מנסה לממש עסקה שבמסגרתה תסכים למינוי חיות תמורת מינוי שני שופטים נוספים שייבחרו השנה לבית המשפטי העליון, ושהיא תקבע את זהותם. דבר כזה לא יעלה על הדעת.
צריך לקוות שנאור תתעקש על עמדתה ושאם שקד לא תיסוג - היא תגיש נגדה עתירה לבג”ץ. משפטית זה אפשרי, אם כי חסר תקדים. אך בתקופת כהונתה הקצרה (שנתיים), שקד כשרת משפטים כבר יצרה יותר מתקדים אחד. מעניין מה יחליט בית המשפט העליון אם אכן תוגש עתירה כזו. אני מוכן להמר.