תנו לי להתחיל בחדשות הרעות: בערך חצי מיליון איש ואישה בישראל הם עובדי קבלן. כמעט אחד מכל שישה עובדים בישראל. בקרוב גם אתם עלולים להיות עובדי קבלן. כן, כן - גם אתם. לא נעים לשמוע, אבל בקרוב אצלכם. אז הנה טעימה על קצה המזלג: הם יפטרו ויעסיקו אתכם מחדש כל כמה חודשים על מנת שלא תצברו ותק, זה אומר ביי ביי לפנסיה, לחופשות, לימי המחלה ולמתנות בחגים. כי אתם כבר לא עובדים פה, כלומר אתם כן עובדים פה אבל אנחנו לא המעסיק שלכם, אז דברו עם הקבלן. ברוך הבא לחיים של עובד זמני-קבוע בחברת כח האדם.
מה חשבתם? שלכם זה לא יקרה? נדמה לכם שהעסקה קבלנית זה קטע של מנקות? מה זה, פטיש של מאבטחים? ממש לא. העסקה קבלנית היא טכניקת ניצול שמפרנסת את חברות כח האדם. הן מנהלות את המדינה הזאת והן גוזרות אותנו. הן גוזרות אחת מכל שלוש עובדות סוציאליות, הן גוזרות אחת מכל שבע מורות, הן גוזרות גם עובדים בהיי-טק . צוארון כחול, צאוורון לבן, איפה שאפשר. ו-וואלה, אפשר כי הממשלה לא יוצאת מגדרה, כי המדינה בעצמה היא המעסיק מספר אחד של חברות כח אדם וכי האדמה עוד לא רועדת להם מתחת לרגליים.
אז הנה החדשות הטובות: עוד לא מאוחר, אנחנו עוד יכולים לחסל את המגפה לפני שהיא תחסל אותנו. בכוחות משותפים נוכל להפוך את המגמה ולקלוט יותר ויותר עובדים להעסקה ישירה. זה יקרה מתוך סולידריות חברתית והבנה שזו לא בעיה פרטית של עובדי הקבלן, אלא של כולנו. מתוך הבנה שאם לא נתעורר - אנחנו הבאים בתור. בכוחנו לגרום לחברות מסחריות ומוסדות ציבוריים לקבל החלטה ערכית ועסקית - אם דיזיגוף סנטר יכולים לקלוט עובדים, גם קניוני עזריאלי יכולים. אפשר וצריך לדרוש מכל המוסדות הציבוריים לקחת אחריות והאוניברסיטאות תחילה. אם הנהלת סמינר הקיבוצים יכולה, גם אוניברסיטת ת"א יכולה. זה עניין של בחירה.
אבל זה תלוי גם בכם. אנחנו צריכים אתכם איתנו במאבק הזה - תצביעו ברגליים. הצטרפו לסטודנטים ולעובדים בקמפוסים שכבר זועקים מעל לכל במה - העסקה ישירה עכשיו. פשוט ככה, חד וחלק, בלי קומבינות, בלי אותיות קטנות. המאבק הזה הוא לא רק עבור הזכויות של העובדים החלשים. זה מאבק על כבוד האדם העובד, זה המאבק על דמותה של המדינה.