הקפאת מתווה הכותל: השמחה של החרדים עדיין מוקדמת

אולם, כשעל כף המאזניים מונחים מצד אחד הישרדותו בתפקיד ראש הממשלה ושלמות הקואליציה, ומצד שני היחסים עם יהודי התפוצות ובראשן הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית בארה"ב, נתניהו בוחר באפשרות הראשונה. משום שמה שקובע הוא לא כמה דיוויזיות יש ליהודי התפוצות, אלא כמה אצבעות יש לחברי הכנסת החרדים.

למרות שעבור הנציגות החרדית בכנסת ובממשלה מדובר בקואליציה אופטימלית ובממשלת חלומות המרעיפה עליהם מכל טוב הארץ, ראשי המפלגות החרדיות לא היססו ללחוץ על ראש הממשלה ולשלוח רמזים על עתיד הקואליציה בסוגיות הכותל וחוק הגיור. זאת, כאשר בחצר האחורית שלהם נשמעו צעקות גוועלד והביקורת על הפקרת קודשי ישראל הפכה כבר בלתי נסבלת עבורם.

יו"ר ישראל ביתנו, שר הביטחון אביגדור ליברמן, שמחוז הבחירה שלו עדיין מושתת על עולים ממדינות בריה"מ לשעבר, חילונים ברובם, יצא חוצץ נגד כניעה לחרדים. אולם, לנתניהו לא נותרה ברירה, גם במחיר של משבר חמור עם יהדות ארה"ב והוא הורה להקפיא את מתווה הכותל.

אך מי שבקיא בהיסטוריה של מאבקי דת ומדינה בישראל יודע שבכך לא בא שלום על ישראל. את חוק הגיור ליברמן ינסה לטרפד באמצעות ערר לממשלה ואילו ההחלטה אם להקפיא את פשרת הכותל מתגלגלת לפתחו של בג"ץ. זה עשוי, או עלול, תלוי בעיני המתבונן, לפסוק דווקא בעד מתווה הכותל שהוקפא. 

לחרדים תהיה אז אפשרות לקבל את ההחלטה כגזירה משמיים, לבלוע את הגלולה המרה ולגלגל את כל האחריות על פגיעה קשה במעמד המקום הקדוש ביותר לעם היהודי על ראשם של שופטי בג"ץ. אפשרות נוספת היא לצאת למאבק על קידוש השם.

מהעבר השני, נשות הכותל בוודאי מכינות אירועים ותקריות רבות ומתוקשרות ברחבה, במחאה על ההחלטה אתמול, וכמובן שגם יהדות התפוצות לא תעבור על כך לסדר היום.