מפלגת העבודה נמצאת עכשיו בסערה פנימית שהציבור הרחב לא ממש שותף לה. מערכת הבחירות לראשות המפלגה רווית יצרים, מאבקים פנימיים וקרב עיקש בין המועמדים. מבין המועמדים המובילים במרוץ, רק שניים מוכנים להצהיר בגאון שהם שמאלנים ושמפלגת העבודה צריכה להיות המרכז של השמאל הישראלי ולא “יש עתיד 2”. השניים הללו הם ח”כ עמיר פרץ וח”כ אראל מרגלית.
מי שמוביל את הקו הנחוש יותר הוא ח”כ מרגלית, מתוך ההבנה שמסע הדה־לגיטימציה שהשמאל הישראלי עובר כאן בשנים האחרונות חייב להיפסק. קוראים לנו בוגדים, עוכרי ישראל, מציעים לנו לעבור לסוריה או לעזה וגם מאשימים אותנו שאנחנו שמים משהו במים של ראשי מערכת הביטחון, אחרת איך אפשר להסביר את זה שחלק נכבד מראשי השב”כ והמוסד לשעבר הם שמאלנים?
ח”כ מרגלית מבקש להחזיר את הגאווה למחנה השמאל, המחנה היחיד שמאמין ויכול לבצע את מה שהעם באמת רוצה: החזרת האחריות של המדינה על אזרחיה בתחומים המהותיים ביותר כמו בריאות, חינוך ורווחה, יחד עם הפסקת הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, הפסקת הדהירה אל עבר מדינה דו־לאומית והפסקת השחיתות השלטונית. בנושאים הללו ח”כ מרגלית הוכיח כבר שהוא איש מעשים ולא דיבורים.
להתנתק מטראומת ההפסדים
נשאלת השאלה: האם ח”כ מרגלית יצליח להעביר מצביעים מהליכוד אל מפלגת העבודה? התשובה לשאלה אינה קשורה למוצא שלו, מועמד מזרחי או מהפריפריה זה לא מה שבאמת מעניין את מצביעי הליכוד. עובדתית, מפלגת העבודה העמידה בעבר בראשה את עמיר פרץ שהוא מזרחי ואת עמרם מצנע שעשה מהפכה בירוחם - ולא ניצחה בבחירות. עוד עובדה קטנה: למרות הגן הנסתר והצהרתו בעבר כי הוא מ”יהדות ספרד”, אי אפשר להגיד שבנימין נתניהו הוא מזרחי, והוא גם כידוע לא מהפריפריה - ובכל זאת מצביעים לו כל פעם מחדש.
אני נולדתי וגדלתי בירושלים, עיר שהליכוד מנצח בה כל מערכת בחירות. אני מגיע ממשפחה שהינה ברובה ימנית, ומצביעים בה ליכוד וימינה מהליכוד. וכן, אני מגיע גם ממשפחה מרוקאית. את מצביעי הליכוד, המזרחים, שאני מכיר, לא מעניין אם המועמד הוא מזרחי או לא או אם הוא מהפריפריה או לא. בבחירות האחרונות השיח עסק סביב דבר אחד בלבד: “נתניהו הוא מנהיג חזק, יש לו אנגלית רהוטה, הוא מייצג את מדינת ישראל בכבוד בנאומים באו”ם, ובקונגרס האמריקאי עושים לו כבוד של מלכים. כשהוא מדבר, כולם נעמדים ומוחאים לו כפיים. ומי יש לכם מולו? את בוז’י? את שלי? רק נתניהו מנהיג חזק”.
זו התשובה – כדי לנצח את נתניהו צריך להעמיד מולו מנהיג חזק, שלא מפחד מעימותים, שמגיע עם קבלות מוכחות של עשייה עסקית בינלאומית. מנהיג שיכול להסתכל לנתניהו בלבן של העיניים והולך לתת לו פייט אמיתי ועוצמתי. זה לא משנה אם הוא מזרחי או אשכנזי, זה לא מה שיכריע את הבחירות.
אם חברי מפלגת העבודה רוצים לחזור לשלטון, הם צריכים לנתק את עצמם מטראומת ההפסדים הצרובה היטב ולשוב לחשוב ולפעול כמנצחים. הקלף המנצח הוא לא עדתי, אלא האיש היחיד שיכול לתת פייט אמיתי לנתניהו.
הכותב הוא חבר מפלגת העבודה וציר ועידת המפלגה