גישור הוא בדרך כלל הליך סמי־משפטי, שנעשה בהסכמת הצדדים. נכון להבהיר כבר עכשיו: הצעת המגשר איננה מנדטורית והצדדים אינם חייבים להסכים לה ולפעול על פיה, בניגוד לפסקי דין של בתי המשפט ושל בוררים. עם זאת, גישור הוא בהחלט כלי יעיל ליישוב מחלוקות ולא פעם הוא משיג תוצאות שהצדדים מסכימים עליהן. ההסכמות האלה מקבלות תוקף של פסק דין, בכפוף, כאמור, להסכמת הצדדים.
בפני בג"צ שהתכנס אתמול עמדו, באופן תיאורטי, שלוש חלופות אפשריות, ועוד רבות שנגזרו מהן. האחת היא לחייב את שר הבריאות ואת הממשלה להעניק רישיון להפעלת מחלקה המטו־אונקולוגית בבית החולים שערי צדק, שהביע נכונות להקים מחלקה כזו ושהרופאים הרלוונטיים הביעו נכונות לעבור אליה, כאיש אחד. זה היה הפתרון המועדף על הרופאים הפורשים. השנייה - לא להתערב ולהותיר את המהומה ואת הלהבות הגדולות, תוך סבל בלתי אנושי ובלתי אפשרי לילדים החולים ולמשפחותיהם. והשלישית, שבה בסופו של דבר בחר בג"צ, היא לכפות על הצדדים הליך של גישור, אף שכבר נעשו כבר ניסיונות קודמים שנכשלו מטעמים שונים.
שיטת השלבים
אף על פי שלטעמי עדיף היה שבג"צ יורה לשר הבריאות להעניק רישיון מתאים לשערי צדק, ובנסיבות העניין לבטל את הרישיון הקיים להדסה, ההחלטה שלו לכפות הליך של גישור על הצדדים איננה בלתי סבירה ובית המשפט הוכיח שהוא מעדיף את שיטת השלבים ולא את שיטת ה"זבנג וגמרנו" - משום שאם הליך הגישור ייכשל בסופו של דבר והנושא יחזור לשולחנו של בג"צ, כי אז האופציה לכפות על שר הבריאות והממשלה מתן רישיון מתאים לשערי צדק עדיין עומדת בעינה. אך עדיף, כאמור, שהצדדים יגיעו להסכמות מהותיות ללא צווים של בתי המשפט.
בג"צ בהחלט הוכיח בגרות ושיקול דעת בהחלטתו, וקשה לטעון שהוא התעלם מהמצוקות הנוראיות של הילדים החולים ומשפחותיהם, כפי שטוענים אחדים מהמעורבים. נוסף לכך, ככל הנראה הליך הגישור יתחיל כבר מחר והוא בהחלט יכול להסתיים תוך יום או יומיים.
משהוכרע לכפות הליך של גישור על הצדדים, הרי שהבחירה במגשר כבוד השופט אליקים רובינשטיין, שסיים את כהונתו בבית המשפט העליון לפני ימים בודדים, היא הבחירה המוצלחת ביותר, משום שמעבר להיותו משפטן מעולה הוא גם אנושי מאוד. לכן יש גם סיכוי סביר שהוא אכן ימצא פתרון הוגן לכל הצדדים וינגיש "סולמות לצדדים על מנת לרדת מצמרות העצים שעליהם הם טיפסו". ככל שהוא לא יצליח בהליך הגישור, הוא תמיד יוכל להמליץ לבג"צ לגבי הצעד הבא.