אף אם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עבר עבירת משמעת כלשהי בנוגע לשימוש במסמכים סודיים, מבחינה חוקית הדבר לא היה אמור להשפיע, כשיקול משמעותי, על ההחלטה לאשר את הקדמת שחרורו מהמאסר. מבחינה חוקית, הקריטריונים המרכזיים שעמדו לפני הוועדה הבוחנת את תנאי שחרורו היו תוכנית השיקום של האסיר – שאין ספק שניתן היה לעשותה בקלות במקרה זה - הבעת חרטה (אינה תנאי הכרחי, אבל רכיב ששוקלים), הפרות משמעת ומידע מודיעיני קונקרטי שהיה קיים בפני ועדת השחרורים.
כלומר, גם אם פעילותו של אולמרט, קרי העברת המסמכים אל מחוץ לכותלי הכלא, הייתה לכאורה בניגוד להסכם עם השב"ס, לא מדובר באיסור הקבוע בחוק. אף אם מקרה זה היה מתגבש בסופו של דבר להגשת כתב אישום נגדו, זה לא היה אמור להשפיע באופן משמעותי כשיקול רלוונטי בפני ועדת השחרורים - וכך נעשה. עוד נזכיר שהטענה כנגד אולמרט הייתה פגיעה בביטחון המדינה בעצם העברת המסמכים לעורכי דינו לצורך כתיבת הספר, ואילו טיעונו של אולמרט היה כי העביר מסמכים לעורך דינו כדי שיעבירם לצנזור לצורך בדיקתם.
יתר על כן, דומה שלאחרונה ניתנה רוח גבית לפעילות הפרקליטות - מחד מצד המלמ"ב, שטען שהוא שפעל לצורך האישור של החיפוש והתפיסה שבוצעו בהוצאת הספרים. שנית, נטען כי קיימים מסמכים נוספים שאולמרט, לכאורה, הוציא החוצה בניגוד למותר ותוך פגיעה בביטחון המדינה. קשה שלא לתמוה על טענה של פגיעה בביטחון המדינה בהוצאת סודות על ידי מי שביקש לבדוק את החומר בידי צנזור. אם אכן מדובר בחשדות ממשיים, הטענה היא שעצם הפרת ההסכם והגשת כתב אישום, אם אכן ויוגש, הוא הפרת משמעת שלא מאפשרת שחרור מוקדם בשל העובדה שלא מדובר באסיר שהתנהגותו טובה. לכך רמזה הפרקליטות שעה שטענה שאולמרט גילה "סממנים עברייניים" לכאורה. כך או כך, במצב הדברים הנוכחי יכולה גם הפרקליטות, ככל שתמשיך את העימות המתמשך עם אולמרט וסנגוריו, לבקש עיכוב ביצוע של הליך שחרורו לצורך הגשת ערעור.
הכותב הוא מומחה למשפט פלילי ועבירות צווארון לבן ויו"ר הוועדה לעניינים פליליים של לשכת עורכי הדין