לאחר שיצא ספרי הראשון, ישב עמי כוכב רוק מאוד מפורסם לשיחה על הבר.
לאחר כמה כוסות וויסקי, בעודנו תוהים מה עוללתי לעולם עם מילותיי, הוא שאל:
"עזוב אותך שטויות, מה אתה רוצה להיות?"
"ראשית, אדם שלא מדבר בחרוזים", אמרתי בתוכחה מחייכת.
"שנית, כמו כולם, אני מניח. להיות אדם טוב. כזה שכשאסתכל במראה ארגיש שאני בסדר, שאני עומד בציפיות של עצמי. ואחרי זה, הלוואי שאהיה אמן מוערך".
"אתה סותר את עצמך, הרי ברור לך שאמן חייב להיות קצת חלאת אדם, נכון?", הוא שאל.
פניי התעוותו כשואלות מה לעזאזל.
הוא צחק: "אמנות טובה נובעת מכאב, משנאה, מעצב.
אין אמן מצליח שלא עשה מספיק סמים, שתה מספיק בקבוקי אלכוהול ופגע במספיק נשים עד שהגיע לעומק נפשו הבזויה, והוציא ממנה אמנות ראויה. פשוט אין כזה. כי הביזיון והשנאה העצמית הם הבסיס לאמנות", הוא אמר ונקש עם כוסו על הכוס שבידי.
ומאז הרהרתי רבות בדבריו.
משום מה התקשיתי מאוד למצוא אמנים שאני מעריך והם גם בני אדם טובים.
אבל באמת טובים.
עם נשמה גבוהה וניסיון כן ואמיתי לעשות טוב בעולם.
לאחר חודשים ארוכים של מחשבה, שבתי אל אותו כוכב מפורסם והכרזתי:
"ובכן, ידידי, באתי להפריך את דבריך!".
הוא צחק.
"אביתר בנאי".
"מה?" הוא שאל, והחיוך היהיר נמחק מפניו.
"אביתר בנאי", אמרתי בשנית, "אמן שיוצר מתוך טוב טהור. לעיתים טוב מהול בכאב, אבל עדיין טוב. הוא לא כותב מנפשו הבזויה, אלא מנפשו הלוחמת. הנה, הפרכתי את דבריך", סיימתי וויתרתי על שארית הוויסקי שבכוסי.
החיוך היהיר שב לפניו, ודי מהר התחלף לעווית של זלזול.
"אתה זוכר שאביתר היה אדם אחר לגמרי? אביתר הגיע לעומק נפשו הבזויה עד שהחל לכתוב מתוך המקום שאתה קורא לו טוב טהור. למעשה, אביתר הוא מגדולי הבזויים שהכרתי בצעירותי. ולכן אני עדיין עומד על דבריי, אמן טוב חייב להיות קצת חלאת אדם", הוא סיים והביט בי במבט מוכיח.
שתקתי.
הוא סיים את כוס הוויסקי והחל מזמם:
"איך שאני שונא אותך ככה
ולא היה לי טוב כשהיית איתי
את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי
אני כועס ומקווה שתיכשלי
שתמשיכי לרעוד ולפחד משיגעון
אמן תישארי לבד לנצח".
"טוב טהור", הוא צחק ונענע בראשו כנדהם מכסילותי.
שתיקתי נמשכה זמן רב מדי, ובכל דקה שעברה חיוכו גדל ועיניו הפכו שיכורות ואדומות, לאחר דקות ארוכות סובבתי את הכיסא לכיוונו ואמרתי בזעם:
"אין אדם שאין שדים בעברו, בין אם אמן, ובין אם רואה חשבון. כל אדם סוחב טעויות בעברו, כל אדם מורכב מאלפי חרטות ששינו את חייו לנצח.
העובדה שהשדים של אביתר כל כך גדולים, לא מפריכה את טענתי, להיפך, היא מחזקת אותה פי כמה וכמה".
"גם אדם שעברו מוכתם כחולצה של מוסכניק יכול ליצור מתוך טוב טהור כשיגיע זמנו. ולא די בכך, אלא שהסיפור הזה מוכיח שניתן ליצור יצירות גדולות, משמעותיות ועל דוריות גם מתוך אהבה, ולא רק משנאה. גם מטוב ומשמחה, ולא רק מעצב ומדיכאון.
התחתית נועדה לעכברושים, ידידי, או לצבי הנינג'ה. אם אתה בוחר ליצור מתוך חושך, זו היא בחירתך, אבל לא על כולם לחיות כצבי נינג'ה, יש כאלה שבוחרים לחיות בין בני האדם, ליצור מתוך אהבה לעולם, ואולי, לעזאזל הפתטיות, ליצור פאקינג אהבה בעולם!", סיימתי בהתלהבות חסרת בטחון.
הכוכב, שנדמה היה לרגע כנופל, שתק לרגע קל ונחר בבוז:
"אתם, אלה שמאמינים בייעוד, אלה שמאמינים שאמונה היא פתרון הבעיות ולא הסיבה להן, אלה שמאמינים שהם משהו מלבד מקבץ תאים עטוף בבשר, אלה שאלוהים בשבילם הוא עוד משהו מלבד חומר לסטנדאפ, אתם לעולם לא תוכלו להיות אנשי רוח. אין לי מושג מדוע אנשים קוראים את ספריך, אבל אתה לעולם לא תהיה איש רוח, לך תלמד מקצוע ילד."
הוא סיים, התרומם מהכיסא ויצא בעודו טורק את דלת הבר בחוזקה.
מיהרתי בעקבותיו תוך שאני מפיל את הכיסא ומתנצל בחטף.
גשם כבד דפק על הרחוב האורבני ומנורות בודדות עמדו איתן מול זעמו. עננים כבדים כיסו את השמים ונדמה היה שהסערה רק בתחילתה.
מצאתי את הכוכב הרטוב עומד בתחנת האוטובוס. פניו זעופות וידיו זעות באי נוחות. ידעתי כי הזזתי בו משהו, אלא שיותר הכעסתי מאשר השפעתי.
"משהו לסיום?", שאלתי כמבקש אישור.
בלית ברירה הוא סימן בידו שאדבר.
"צריך להפסיק לשקר על אהבה בטלוויזיה", מלמלתי את מילותיו של אביתר הישן והוספתי:
"אני מעט בז לאנשי רוח הטוענים להיות הרוח של החברה, בעוד הם רחוקים אלפי טיפות זיעה מאזרחיה.
ואם זו היא כוונתך לאנשי רוח, אעדיף להיות איש שמש", סיימתי והלכתי לדרכי.
***
שנים חיפשתי מודל לחיקוי ולא מצאתי. שנים חיפשתי את האדם שיוכיח לי שאוכל להמשיך ליצור מתוך אור, ולא מתוך חושך ועצבות, כבשנה האחרונה.
אולי זו היוהרה שבי,
שלא מתירה לי לשאוף להיות מישהו מלבד עצמי,
ואולי כי באמת מעולם לא שאפתי להיות אף אחד אחר.
ועכשיו, בכל הענווה אני אומר:
אביתר, איזה כיף שיש לי מודל לחיקוי.
הגיע העת לחלום קצת.