הנה הצביעות במלוא מערומיה: בשעה שגיא פלג החרוץ הקריא קטעים מתוך תמלילי השיחות שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין ארנון מוזס, תוך שהוא מרמז, כמובן, על הפליליות של הפגישות המתועדות הללו - לפי הפרסום של העיתונאי יואב יצחק, נפגש לכאורה מנכ”ל חברת החדשות, אבי וייס, עם שרים ועם חברי כנסת במטרה לגרום להם להתערב לטובת שינוי בחוק המחייב את ערוץ 2 להתפצל.
אין צריך לומר שהשיחות שקיים אבי וייס לא תועדו, כמו השיחות בין נתניהו לבין מוזס, מה שמקשה במיוחד על הוכחת טיבן, אבל להערכתי, בשיחות אלה, אם אכן התרחשו, לא מן הנמנע שעלו על הפרק, בין השאר, הבטחות לכאורה לסיקור אוהד לפוליטיקאים בתמורה לעשייתם למען ביטול רוע הגזירה. זאת בכל אופן הסחורה שיש בכוחו של אחד האנשים החזקים ביותר בשוק התקשורת בישראל להציע.
ובכן, למיטב התרשמותי, יש בעצם קיום הפגישות מרכיבים פליליים. וייס עשוי היה להציע לכאורה לפוליטיקאים משהו שאסור להציע להם; חיבוק מפנק בתמורה להבטחה לעשות לסיכולו של חוק, שמשמעותו עבור ערוץ 2 היא פגיעה כלכלית לא פשוטה. וזאת בפירוש הצעה שאסור להציע אותה לאיש ציבור. הדין הפלילי מגדיר אותה כאקט שיש בו מרכיבים אסורים. וייס, אם זה מה שהוא הציע, עשה את מה שאסור לעשות.
והפוליטיקאים, אם הם נענו להצעה לכאורה של וייס, ביצעו עבירה. הם בפירוש מעלו בתפקידם הציבורי, כך או אחרת, אם הסכימו להיפגש עם וייס. ליטוף חברי בערוץ 2 תמורת עשייה לטרפודו של חוק שאי אפשר להגזים בחשיבותו הציבורית - זה מעשה פסול. ועכשיו נשאלת השאלה מה יעשו רשויות החקירה, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, עם המידע הזה. הרי הן אינן יכולות להניח למשטרה לחקור רק את השיחות שבין מוזס לבין נתניהו, כשלפניהם מונחת תשתית לכאורית מן הסוג הזה.
ואם הם לא יעשו דבר, אז לסוג כזה של אפליה קוראים בדין הפלילי אכיפה בררנית. ועוד לא אמרתי כלום על החיבוק שקיבלו כמה חברי כנסת ממוזס תמורת הצעת החוק שהם הגישו, שתכליתה הייתה פגיעה אנושה ב”ישראל היום”. חלק מהם הפכו בן לילה ליקירי החצר של נוני מוזס.
לעומתם, נתניהו, שבסך הכל ביקש להגן על עצמו מפני סחיטה בכך שהוא הקליט את מוזס, כדי להראות בעתיד באיזו סד של הכפשות הוא נתון, דווקא הוא מוצג כעת כאיש הרע בכל הסיפור הזה, אף שהוא פעל בניגוד למה שדרש ממנו מוזס.
אז הנה אני פונה מכאן לח”כ יואב קיש, האיש שהוזכר כאחד האנשים שעמם שוחח וייס, ולשר נפתלי בנט, שגם אליו, לפי הפרסום, פנה וייס, ומבקש מהם להצהיר פומבית לשם מה הם נפגשו/ שוחחו לכאורה עם מנהלו הבכיר של ערוץ 2 – ומה דובר בשיחות הללו. את אותו הדבר הייתי מבקש גם מכל אלה שעדיין שומרים על זכות השתיקה בפרשה עגומה זו.
ולמעשה, גם אם כל הצבועים הללו לא ינסו למרק את עצמם מן הטענות שמועלות נגדם, וייתכן שיש לא מעט נבחרי ציבור שנפגשו לכאורה עם וייס, בקרוב הכל יצא לאור, אם תוגש הצעה לתיקון החוק המחייב את פיצולו של ערוץ 2 הדורסני. אז יתברר אם ואת מי הצליח וייס להטות לכאורה לעשייה אסורה.