אוהדי הכדורגל נוטים לומר ש”שום דבר לא נגמר עד שהוא נגמר”. ובכן, באופן לגמרי לא מפתיע, זה נכון גם לעולם הפוליטי. מי היה מאמין ב־2013, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שהוא הולך לבחירות, שלמחרת נקום עם ממשלה מחוזקת בשאול מופז מקדימה, מה שביטל, לפחות באופן זמני, את המהלך להקדמת הבחירות. וכולם זוכרים גם את הבחירות ב־1981, כאשר הלכנו לישון עם ראש ממשלה חדש, שמעון פרס, והתעוררנו בבוקר עם ראש ממשלה חדש־ישן, מנחם בגין.
אין ספק שח”כ יגאל גואטה מש”ס החרדית הפגין אומץ לב ויושרה כשהודה שהשתתף מטעמים משפחתיים בחתונתו של בן אחותו ההומו עם בן זוגו. אך לא בטוח שהוא גם הפגין תבונה. שכן, איש לא שאל אותו על כך והוא נידב את המידע מרצונו.
אלא שאולי היה כאן מהלך מתוחכם, קצת נסתר מהעין. בן לילה זכה חבר הכנסת האלמוני יחסית מש”ס ל־15 דקות התהילה שלו והפך ליקיר התקשורת, הציבור ואפילו של רוב חברי הכנסת.
בכך לא מסתיים התחכום. אתמול הגיש ח”כ גואטה, כמצוות החוק, את מכתב ההתפטרות שלו ליו”ר הכנסת יולי אדלשטיין. אלא שחוק יסוד: הכנסת, קובע: “התפטרותו וחברותו בכנסת נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שהגיש לידי יו”ר הכנסת (מכתב ההתפטרות) זולת אם חזר בו מהתפטרותו לפני כן”. כלומר, יש לו זמן לחרטה - וחרטה בתקופת הסליחות היא מקובלת. מי יודע, אולי “ייכנע” ללחץ הציבורי שמתנגד להתפטרות - ויחזור בו. ימים (קצרים) יגידו.
אני מעריך שלא מן הנמנע שגם ראשי ש”ס, במישרין או בעקיפין, ילחצו עליו לחזור בו מהתפטרותו. כבר היינו בסרט הזה.