בקיץ האחרון וגם בקודמו זכיתי לארגן עם שורת מתנדבים אירועי "אוניברסיטה עממית" ברחבי ישראל. מומחים מהשורה הראשונה מסבירים בה לבאים מה פגום בשיטה השלטונית וכיצד לתקנה.



מאות אזרחים שרוצים שינוי פוקדים את האירועים האלה, אבל כמה מהם באים מתוסכלים וחשדנים. הם מבהירים לי בשיחה אישית שאין סיכוי לשינוי. למה? כי המלחמה היא ב"כוחות גדולים ואפלים". הם פורטים לפרוטות קונספירציות ששמעו מבלוג זה או אחר, ובדרך כלל הן מערבות עובדות אמיתיות עם ראשי בנקים ששולטים בכלכלה, ה"אילומינטי", "הבונים החופשיים" וכן הלאה.



זה צובט את לבי. כמי שמכיר את השיטה ומסקר אותה זה כמעט עשור - ברור לי היום שאין צורך לקושש אמת רחוקה וסודית. יקר ומסואב כאן בגלל אנשים בשר ודם שחיים בקרבנו. לבירוקרטיה, להטבות המס המעוותות, לשסעים החברתיים ולתשתיות הלא אמינות יש כתובת מאוד פשוטה. ממשלות ישראל.



והשרים? לא חברים באף אגודה סודית. הם גרים שעה מכם, אך חלקם מזניחים בקביעות את הציבור, משרתים את עצמם ואת מקורביהם מדי יום. הכל בחסות החוק והתקנון. ברוב הזמן הם גם לא יספקו דין וחשבון, אלא יתמקדו בלשלוח אותנו להילחם באויבים מדומיינים, שהם כל מי שמצביע הפוך מכם. לא מאמינים לי שהם אחראים? פשוט פתחו את אחד מדוחות המבקר או את הדוחות הכספיים של המדינה שהתפרסמו בשקט מבעית. אינספור נימוקים צלולים מבהירים למה המציאות שלנו פגומה.



רובנו לא נקרא את הדוחות כי אין לנו זמן ונעדיף למלמל "כולם מושחתים" ולחפש את ה"אילומינטי". אבל תבינו, מי שיכולים לשנות את המצב הם ממש פה בינינו. למשל יובל שטייניץ, שבעקבות עמוד השדרה שלו שהלך לאיבוד, אנחנו משלמים מחיר מופרז על החשמל ובעצם על כל מוצר כמעט, כי לייצורו נדרש חשמל. או אביגדור ליברמן, איוב קרא ובנימין נתניהו, שספגו ביקורת חריפה על כוונתם או ניסיונם למנות מקורבים שנתפסים כבעייתיים או כחסרי כישורים לשורת תפקידי מפתח. או ישראל כץ שמתנגד בתוקף לאפשרות של תחבורה שיתופית זולה, כי זה פוגע בבעלי מספרי מונית. או יעקב ליצמן שתחת שרביטו תעשיית העישון משגשגת. או מירי רגב שלשכתה הפכה לתחנה מרכזית לחברי מרכז, וכן הלאה וכן הלאה. כל זאת בשעה שמטריפים לנו את השכל עם ברברת שמאל/ ימין.



אז האמת? זה כלל לא משנה אם יש כוחות עלומים. כי בסוף זה אנחנו ה"אילומינטי" - כולנו מאפשרים את זה.



ולחדשות הטובות: העם טוב ממנהיגיו, להילחם בממשלה מנותקת זה לא בשמיים, זה פה - מהספה, מהמסך. זה להתפקד. זה להשתתף במיזמי מאבק בשחיתות - כי הנשק נגד ה"אילומינטי" שבתוכנו זה ידע. כמה שנחשוף יותר את התנהלות השלטון, ואת שיטות פעולה העקלקלות שלו - והיום זה בידיים של כל אחד מאיתנו ובמרחק לחיצת עכבר - השלטון ישתפר ויתחבר אלינו. לא תהיה לו ברירה. אל תשאלו למי צלצלו הפעמונים. הם צלצלו לנו.



הכותב הוא עיתונאי עצמאי ובלוגר פוליטי, מנהל המיזם "100 ימים של שקיפות"