רק לפני כשלושה שבועות הייתי בלאס וגאס יחד עם בתי. החוויה הייתה מדהימה, בלתי נשכחת. ואולם, אי אפשר היה שלא לשים לב לכך שמהלך הסיורים המרתקים בין בתי המלון הענקיים והמיוחדים ולאורך הסטריפ המיתולוגי של העיר הנוצצת – לא נתקלנו בכוחות ביטחון המאבטחים בנוכחות גלויה ומסיבית את אחד ממרכזי הערים התוססים והשוקקים בעולם.
עברנו בחופשיות, יחד עם עוד אלפים, בין בתי המלון, חזינו בפעלולי המזרקות המרהיבות בלב הסטריפ והסתובבנו בין בתי הקזינו הענקיים והתוססים. לעתים רחוקות ראינו שוטרים או ניידות חולפות, אבל לזמן קצר ובדרך כלל הן צפרו בדרכן לאירוע. גם ראינו עובדים שדאגו לשמור על הסדר בין שולחנות ההימורים, אבל מהמלונות ומבתי הקזינו יצאו ונכנסו המונים כמעט ללא בקרה. אומנם כדי לעלות במעלית לקומה גבוהה במלון היה צורך בכרטיס המגנטי של החדר ועובד של המלון הבהיר שרק האורחים יכולים להיכנס למתחם המעליות, אבל אולמות הלובי נראו כטיילת ססגונית ותוססת. מי שהזמין חדר וקיבל את הכרטיס המגנטי נכנס ללא בקרה.
ללא הרתעה
ייתכן שהיו מאבטחים ואנשי ביטחון סמויים, שלא זיהינו, אבל במהלך שהותנו בלאס וגאס לא נתקלנו בהרתעה גלויה של אנשי ביטחון, הבוחנים גם במבט עיניים חודר דמות מעוררת חשד. גם הכניסה עם הרכב לחניון התת־קרקעי הענק, המשרת שורה של בתי מלון, הייתה “חלקה” ולא התעכבנו אפילו לרגע.
ייתכן שהמפגע המטורף, שתכנן בקפדנות מצמררת את הטבח המפלצתי, היה מצליח במזימתו גם תחת עיניהם הבוחנות של מאבטחים גלויים. ייתכן גם שבעיר שמגיעים אליה כ־50 מיליון תיירים בשנה, אנשי ביטחון חמושים בסטריפ עלולים לפגום בתחושת החופש. אבל מציאות הטרור העולמית יוצרת כללי משחק חדשים, כללים שלאס וגאס לא התייחסה אליהם. לפחות למראית עין עד אתמול.
נכון, גם צריכים להיות מציאותיים. אי אפשר לעצור כל תייר לביקורת כי אז התורים יהיו אינסופיים והבילוי יהפוך לסיוט. אבל נוכחות בולטת של כוחות ביטחון עשויה לפחות לסייע בהרתעה.