מי שעקב בשבוע האחרון בתקשורת על הנעשה בממשלה ודאי שמע את המילה "ספין" נאמרת שוב ושוב מפיהם של כתבים ופרשנים פוליטיים. "ספין" על פי האקדמיה ללשון הוא "סחריר" והגדרתו "סחרור מילולי שנועד להוליך שולל ולהעלים את האמת". לקסיקון "מעות" מגדיר זאת בצורה מדויקת עוד יותר: "סחריר הוא הסטה מניפולטיבית של תשומת הלב התקשורתית - ובעקבותיה הציבורית - מעניין אחד למשנהו לשם התחמקות או תעלול בשיח פוליטי".
ואכן, השבוע ממשלת ישראל עלתה על הקרוסלה וסיפקה "ספינים" למכביר בתקופת זמן קצרה. הודעת ראש הממשלה נגד המפכ"ל והיועץ שלו, דיון על ההדלפות במשטרה (כשלא הייתה כל הדלפה בשבועות האחרונים), הצעת חוק לאסור חקירות ראש ממשלה, איומים על סגירת תאגיד השידור הציבורי ועוד מיני הסחות דעת שמנפקים הפוליטיקאים, וכלי התקשורת הצמאים לחדשות מאמצים לחיקם עד ה"ספין" הבא.
הספין, ברוב המקרים מתוכנן מראש במטרה להטות את תשומת הלב התקשורתית, אבל יש גם ספינים שנולדים "על הדרך", ומייצרים הון פוליטי שהוא מצרך שלא יסולא בפז עבור הפוליטיקאים. מקרה כזה שהצליח להתגנב מתחת לעננת האוויר החם שאפפה את השבוע הוא מה שזכה לכינוי "חוק הג'ובים".
מטרת ההצעה שיזמו השרים איילת שקד ויריב לוין היא להגדיל באופן יחסי את ההשפעה הפוליטית שיש לשרים במשרדיהם על ידי מינוי משנה למנכ"ל שהינו מינוי אישי, פוליטי ולא דרך מכרז מקצועי. אז מה בין ההצעה האפרורית הזו לבין ספין? לפני שלושה שבועות, אחרי חודשים של גיבוש ההצעה עם הגורמים המקצועיים בנציבות המדינה, בשיתוף משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה ואנשי לשכת ראש הממשלה, היא הובאה לאישור בישיבת הממשלה.
כביכול, המסלול הירוק היה פתוח עבור ההצעה הזאת, שכן היא סוכמה עם כל הצדדים. אלא, שראש הממשלה נתניהו הצליח להפתיע את כל מי שעמד מאחורי ההצעה כשהחל לתקוף אותה באומרו כי היא "מינורית", "המעט שבמעט", ואינה משקפת את רצון הבוחר וסבר שיש ללכת על מהלך גדול יותר שייתן לריבון לבצע את מדיניותו. השרים שקד ולוין הביטו אחד בשני בעיניים משתאות.
לכאורה, נדמה כי מדובר בראש ממשלה המבקש לחדד, לתקן ולשפר הצעה של שריו. בפועל, גורמים שנכחו בישיבה מסרו כי ראש הממשלה נתניהו פשוט הגיע לא מוכן. על אף העובדה כי ראש הסגל שלו יואב הורוביץ ומנכ"ל משרדו אלי גרונר היו מעורבים בעניין לאורך כל הדרך, נתניהו בעצמו פשוט לא ידע החומר.
כי אם הוא היה בא מוכן וודאי היה יודע כי כל ההמלצות של הצוותים המקצועיים בשיתוף נציבות המדינה והשרים הגיעו למסקנה, לעת עתה, שזו ההצעה הכי נועזת שניתן להגיע אליה עם מינויים פוליטיים בשירות הציבורי. זה לא הפריע לנתניהו להורות על בחינה מחודשת של כל העסק, והקמת עוד צוות בראשות חברי הכנסת דוד ביטן ומשה גפני כדי שימצאו חלופות ש"יגבירו את המשילות".
כל זה היה עוד איכשהו מתקבל על הדעת אלמלא העובדה ששבועיים לאחר שנדחתה ההצעה בבוז על ידי נתניהו, היא הובאה שוב לישיבת הממשלה ללא כל שינוי מהותי, ועברה ברוב קולות, כולל קולו של רה"מ שאמר רק שבועיים קודם לכן כי היא "רכה מדי".
וכאן מגיע שלב ה"ספין": ראש הממשלה מיצב את עצמו מול השרים כמי שבאמת רוצה להביא לשינוי במערכת המינויים בשירות הציבורי וכמי שאינו מתקפל מול הפקידות במשרד המשפטים כמו שריו הרופסים שנכנעו לחוות הדעת המשפטיות. הוא "מורה" על הקמת "צוות" ש"יבחן" אותה, כשבפועל מדובר בכלום ושום דבר שאין לו כל תוחלת אמתית, אלא רק מהלך שמטרתו לספק מראית עין של עשייה.
מספר שרים בממשלה תקפו את נתניהו לאחר הישיבה הראשונה ואמרו כי "20 שנה, עם הפסקות באמצע, ביבי ראש ממשלה ומעולם הוא לא הצליח לבצע שינוי במינויים הפוליטיים. הוא רק מדבר ומדבר". שר אחר הוסיף כי נתניהו מתעקש על אופן מינוי משנים למנכ"לי משרדים, אך בכל פעם שהוטלה עליו המשימה למנות אדם לתפקיד בכיר כזה או אחר הוא השתהה במשך מספר חודשים, ובסוף בחר באנשים חלשים מתוך התפיסה כי יוכל לשלוט בקלות.
מה שקורה בסוף, כך על פי אותו שר, הוא שהמערכת המקצועית היא זאת שנותנת את הטון. כך היה במינוי הנגידה, ראש המל"ל וכעת במשרת נציב שירות המדינה, בה לא מכהן נציב במשרה מלאה כבר חמישה חודשים.
וכאן נשאלת השאלה, מה הסיבה לכך שנתניהו הגיע לא מוכן לדיון בהצעה שהוא דחף אליה? מקורביו טוענים כל העת כי החקירות המתנהלות נגדו אינן פוגעות בתפקודו, אך זה המקום לתהות האם אכן כך הדבר. ובמידה וראש הממשלה טרוד בחקירותיו ואינו מוצא לנכון להתפטר - האם לא הגיע הזמן לשחרר? אולי כדאי לחרוג מהמנהג המגונה לנכס קרדיט לכל פעולה ממשלתית ולתת לשרים את הגיבוי לבצע את עבודתם.
ובאשר לספינים, השבוע הנוכחי היה טרום תחילת מושב הכנסת הרביעי. אם ככה נראה השבוע המקדים, כדאי לעצום עיניים, להחזיק חזק במשהו יציב ולנסות לא לחטוף סחרחורת מהסיבובים.