יש לנו ארץ נהדרת, אז תגידו תודה על מה שיש ותשתקו. זה המסר שעלה מ"מהלכים בתוך הנס", מאמרו של עו"ד נדב העצני שפורסם ב"מעריב" ב־10.10. המאמר מבקר את השיח התקשורתי והציבורי בישראל, שעוסק בעיקר בכישלונות הממשלה ובפרשות שחיתות. "חמיצות מורעלת והזויה", מכנה זאת העצני. אך הוא למעשה בסך הכל מבטא את הנרטיב המרכזי שממשלת נתניהו דואגת לפמפם לציבור: "תתרכזו בחיים עצמם".
לפי העצני, אילו הרצל של 1895 היה רואה כיצד חזונו בא לידי מימוש כיום הוא בוודאי היה מתפעם. העצני צודק. מדינת ישראל היא אכן בגדר נס. אלא שהישגיה המפוארים הושגו זה מכבר. בעבר, בימים שבהם מדינת ישראל הייתה מדינה קטנה ודלת אמצעים, הייתה לה הנהגה שעשתה דברים גדולים והשיגה את הבלתי אפשרי.
בניית עוצמה ביטחונית, קליטת עלייה רחבת היקף מכל קצוות תבל, חדשנות טכנולוגית, בניית תשתיות חינוך מפוארות ועוד הן הישגי עבר שהבטיחו את החוסן הכלכלי והביטחוני הנוכחי. ממשלת נתניהו רוכבת היום על הישגי העבר ולא חולמת לעשות דברים גדולים. למעשה, אפילו את האפשרי היא הופכת לבלתי אפשרי. כיום מדינת ישראל היא מדינה עשירה ורבת עוצמה, אך נדמה כי בעשור האחרון היא מצויה בסטגנציה מדאיגה, אשר באה לידי ביטוי במישורים רבים – בחינוך, בפערים החברתיים, ביוקר המחיה ומצוקת הדיור, ברפואה הציבורית, בסולידריות ובלכידות החברתית ועוד.
שמעון פרס היה נוהג לומר ש"התרומה הגדולה ביותר של העם היהודי לעולם היא אי־שביעות רצון", שכן ללא אי־שביעות רצון העם היהודי לא היה מגיע לכל כך הרבה הישגים לאורך ההיסטוריה במדע, בתרבות, באמנות, בהגות. זאת מכיוון שאי־שביעות רצון מהמצב הקיים היא השאיפה המתמדת לשיפור, היא המקור ליצירה והיא האמונה שצריך ויכול להיות כאן טוב יותר. זוהי תפיסה מאלפת של המורשת והנרטיב של העם היהודי, שתאמה את רוח ההנהגה של מדינת ישראל בעבר, אך כיום היא עומדת בסתירה גמורה להתנהלות ממשלת נתניהו; ממשלה שבעה הנעדרת שאיפה אמיתית לשפר את חייהם של אזרחי ישראל.
השאלה אם כן אינה האם הרצל של שנת 1895 היה מתפעל ממדינת ישראל בשנת 2017, אלא כיצד היה מתרשם הרצל מהתהליכים המתרחשים במדינת ישראל כיום אילו היה אדם בן זמננו החי בינינו. ספק רב אם הרצל בן ימינו היה שבע רצון מהכיוון שבו המדינה הולכת. שהרי הרצל היה אדם חסר שביעות רצון מטיבו, ששאף ליצור מציאות טובה יותר לעם היהודי.
בחזונו הרצל חלם על כינון חברת מופת בארץ ישראל. ההקצנה וההתלהמות בשיח הציבורי, השחיתות השלטונית בהיקפים חסרי תקדים וממשלה שמפלגת את העם ללא הרף, לימין ושמאל, מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים, הן ההפך המוחלט מחזון חברת המופת של חוזה המדינה. אמת, מדינת ישראל היא אכן בגדר נס. אלא שהנהגה שבעה, שאומרת לאזרחיה תגידו תודה על מה שיש ו"תתרכזו בחיים עצמם", לעולם לא תוכל לממש את הפוטנציאל האדיר הטמון במדינת ישראל. רק מנהיגות עניינית ומקצועית, שאף פעם אינה שבעת רצון מהמצב הקיים, ושהשיפור המתמיד הוא במרכז תפיסת עולמה, תוכל לממש את הפוטנציאל האדיר של המדינה. זוהי צוואתו האמיתית של הרצל וזוהי מורשתו של העם היהודי. אין שום סיבה שנסתפק במה שיש כאשר יכול להיות כאן הרבה יותר טוב.