הודעתו של הנשיא דונלד טראמפ על הכרת ארצו בירושלים כבירת ישראל, עוררה בארצות הברית תגובות בעיקר מצד כותבי מאמרי המערכת, שהדהדו את העמדות השגרתיות של מי שהיו ממונים על המדיניות המזרח־תיכונית בתקופת אובמה. דווקא ב"ניו יורק טיימס", שלא אוהד את הנשיא טראמפ, צידדו חד־משמעית בהחלטה. גם בציבור היהודי על גווניו השונים היו יותר תומכים ממתנגדים, כולל הרפורמים והקונסרבטיבים (פרט לרב ריק ג'ייקובס, נשיא איגוד הרבנים הרפורמים, הידוע בעמדותיו השנויות במחלוקת וג'יי.סטריט האנטי־ישראלי). אחד האישים אף התבטא באוזניי בהתפעלות: "זה רגע הטרומן של טראמפ" (לאזכור טרומן, שהכיר במדינת ישראל בניגוד לדעת רוב יועציו ו"המומחים" למיניהם).
בשלב זה, לא ברור אם ההכרזה על ירושלים עומדת בפני עצמה, או שמא בעקבותיה יעלה הנשיא גם את תוכניתו השלמה לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אך גוברים הסימנים לכך שירחיב את יריעת הצעותיו. גם ראש הממשלה התייחס לכך במכון המחקר "צ'טהם האוס" בלונדון, כשהציע לנוכחים "לא לזלזל" בנחישותו של טראמפ להשיג "עסקה מחוץ לקופסה".
פרטיה של העסקה עדיין אינם ידועים, אך לא ייפלא אם ראש הממשלה, שקיים בחודשים האחרונים מגעים אינטנסיביים עם צוות השלום האמריקאי, מודע לה בקווים כלליים. האמריקאים מבינים שמבחינת ישראל, כל תוכנית תהיה חייבת בראש ובראשונה להתבסס על ציוויי הביטחון של ישראל, לרבות גבולות ברי־הגנה בבקעת הירדן, נוכחות ביטחונית לטווח ארוך ביהודה ושומרון, פירוז הישות הפלסטינית, פיקוח על המרחב האווירי ואיסור התקשרויות ביטחוניות פלסטיניות עם גורמי חוץ.
ברם, נושא הביטחון אינו בבחינת חזות הכל, שלא לדבר על נושאים כמו היישובים שמחוץ לגושי היישובים, שעתידם כנראה לא ייכלל בתוכנית בשלב זה. תוכנית טראמפ תתייחס כנראה גם לנוסחת שתי המדינות כיעד סופי, אך ללא לוח זמנים מוגדר. מהתבטאויותיו של טראמפ בעבר, אפשר להעריך שגישתו נשענת כללית על ההסכמות לגבי גושי היישובים הגדולים בין הנשיא ג'ורג' בוש לראש הממשלה שרון, בנוסף לבנייה בירושלים.
כשנשיא אמריקאי נותן פומבי לרעיונותיו בנושא הישראלי־פלסטיני, אלה הופכים לתבנית המעשית של התהליך, כפי שהיה לגבי מתווה קלינטון. כך, יש להניח, יהיה גם כשטראמפ יודיע על רעיונותיו. נתניהו לקח זאת בחשבון מיומו הראשון של טראמפ בבית הלבן, ופעל בהתאם. ישראל עשויה להביע את תמיכתה הכללית והעקרונית בתוכנית, אך לא בפרטים. היא תשאיר את הערותיה המפורטות למו"מ עם הפלסטינים, אם וכאשר יתחיל.
טראמפ ירתום ליוזמתו גם את סעודיה וחלקים נוספים של העולם הערבי הסוני, הן כנותני זריקה פיננסית משמעותית לכלכלה הפלסטינית והן ככיסוי מדיני לצעדים שיידרשו מצד הפלסטינים. עם זאת, ובפרט אחרי הכרזת הנשיא על ירושלים, אין בינתיים סימנים ממשיים שהנ"ל הפנימו את משמעויות השינויים שחלו בוושינגטון מאז תקופת אובמה; להפך.
מכל מקום, נותרה השאלה כיצד טראמפ יגיב אם יתברר לו שאין אפשרות מעשית להגיע לאותה עסקה, ל"שלום האולטימטיבי" שהוא מרבה להכריז עליו. שישתדל לא לחזור על הטעויות של מזכיר המדינה קרי, שמרוב הצעות שפיזר בפומבי ונקיטת עמדות בלתי מאוזנות, מנע כל סיכוי להתקדמות, ולו סמלית, במגעים בין ישראל לפלסטינים. קשה גם לראות כיצד גישתו תתגבר על הסרבנות הפלסטינית והמחלוקות התהומיות בנושאים כמו זכות השיבה, ירושלים, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי וכו'. האם יתנער אז מכל העניין, או שמא יעדיף לנקוט גישה פרגמטית של הסדרים חלקיים ומעשיים, שאותם אולי כן אפשר לקדם?
הכותב הוא ח"כ לשעבר וכיהן בעבר פעמיים כשגריר ישראל בארה"ב