אלה לא היו פליטות פה. אליעד שרגא הגיע לשדרות רוטשילד, מקום ההתכנסות של אלה המדיפים בכל שבוע צחנה של ביבים, עם משנה סדורה. הוא הקריא מן הכתב את מה שהיה לו לומר על יו"ר הקואליציה, דודי אמסלם, וכשהוא כינה אותו “רפה שכל" ו"בריון קשקשים", הוא התכוון לכל מילה שיצאה מפיו, ובכך הוא גרר תנועה שלמה, שבראשה הוא עומד, אל בורות של זוהמה.
אינני יודע מה הם מקורותיה הכספיים של התנועה לאיכות השלטון, ולטענתה כעיקרון היא אינה יונקת מהקופה הציבורית. אך אם אלה הם פניה החדשים, אז יש לבוא חשבון עם מי שמייצג אותה. לא ייתכן שהעומד בראשה זה עשרות שנים ידבר כך על חבר כנסת רק משום שראש הממשלה בחר בו לשמש בתפקיד ממלכתי, ושאיש לא יספר לי ששרגא היה אומר את אותם דברים גם על מי שאינו נקרא “אמסלם". הנימה הגזענית הייתה לי ברורה, והיא הזכירה לי אמירות דומות, של דודו טופז שהכתיר את בוחרי הליכוד בתואר "צ’חצ’חים", ושל יאיר גרבוז שכינה את מחנה הימין "מנשקי קמעות".
לא נלחמים בריטמן, לא מן הנמנע בציפייה שיניב את מה שמייחלים לו
אלה הם פניהם של אלה שמאז ומעולם ביקשו להתנשא מעל ציבור שלא בחר בהם. יכולתי להביא, כמובן, עוד דוגמאות, אבל די באלה כדי לומר לכל איש הגון שמקומו לא יכירנו ב"הפגנות נגד שחיתות". אין בהן דבר הנוגע למאבק שכל אחד מאיתנו צריך להיות שותף לו לביעור נגעים שפשו בחברה הישראלית.
הייתי, בזמנו, בכיכר שבה הכריז טופז את מה שהוא הכריז – וידעתי מיד שהקהל הרב שהריע לו מסכים עמו. שמעתי גם את גרבוז מקריא מהנייר את מה שהיה לו לומר, ושוב ראיתי בעיני הנוכחים ניצוצות של הסכמה. אבל מה שקרה לפני כשבוע בשדרות רוטשילד היה משהו אחר לגמרי. שרגא צווח באוזני שומעיו ש"יד נעלמה בגדה במולדת". אי אפשר היה להבין את הדברים אחרת, ולכן הקהל המוסת ענה לו בקריאות קצובות “בגידה, בגידה". שרגא לא ניסה להסות את אלה שהאשימו את ראש הממשלה בנימין נתניהו “בבגידה", וכל ניסיונותיו המאוחרים לטעון שדבריו הוצאו מהקשרם הם לתפיסתי בבחינת הבל ורעות רוח. לדעתי הוא התכוון בדיוק למה שהוא אמר, ואני מאוד הצטערתי לראות את מי שהוביל פעם מאבקים אמיתיים בשחיתות שלטונית בקלונו.
מה שמוביל אותי לתהייה למה לא דרשה עד כה התנועה לאיכות השלטון בעתירה מסודרת להשעות מתפקידו את מפקד להב 433, ניצב רוני ריטמן, שנחשד בהטרדה מינית של קצינת משטרה, לנוכח מה שנאמר עליו בבית הדין הגבוה לצדק. לא ניתן מספיק משקל לראיות נגד ריטמן, קבע השופט עוזי פוגלמן, תוך שהוא מורה למפכ"ל לחזור ולשקול את החלטתו שלא לפגוע בהמשך דרכו של ריטמן במשטרה.
חלפו שבועות, ופסק הדין נותר כאבן שאין לה הופכין. מח"ש אומנם המליצה, בזמנו, על הגשת כתב אישום פלילי, אבל היועץ המשפטי לא קיבל את ההמלצה. וכעת נותרה רק הדרך המינהלית. אולם הלוחמים בשחיתות, כביכול, ובהם שרגא, עשויים דווקא לשמוח עם מה שקורה. לא מן הנמנע שהם מצפים שהשארתו של ריטמן בתפקיד תניב את מה שהם מייחלים לו.