אחד המהלכים המבריקים של חיל האוויר בפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה היה מבצע ליל הפאג׳רים. ב־34 דקות, הושמד רוב מערך הטילים לטווח ארוך ובינוני של החיזבאללה. אישור המבצע היה מורכב בשל רגישות מודיעינית ומאחר שהטילים אוחסנו בבתי אזרחים לבנוניים, והפוטנציאל לנזק הומניטרי היה גדול. בסופו של דבר הכרעתי: מי שישן עם רקטה בבית, צריך לדעת שהוא עלול להיפגע.
פעולות מסוג זה משקפות את עליונותו המודיעינית, הטכנולוגית והמבצעית של צה״ל ואת היצירתיות והתעוזה של מפקדיו וחייליו. הן שיבטיחו את קיומה וניצחונה של ישראל בכל מערכה בעתיד. עם זאת, באותה מלחמה ספג העורף מכות קשות, כשהאויב שיגר 120־250 רקטות ביום. בראש ובראשונה נפגעו חיי אדם, אך נזק נגרם גם לכלכלה ולמורל הלאומי. לפיכך, יש לעדכן את תפיסת הביטחון של ישראל, כשברור לכולם כי אויבינו - מאיראן דרך חיזבאללה ועד חמאס - מתייחסים לעורף כבטן הרכה שלנו.
בן־גוריון העמיד את צה״ל על שלוש רגליים: הרתעה, התראה והכרעה. ב־2007 התווספה הרגל הרביעית - ההגנה על העורף. לצד שדרוג ההגנה הפסיבית באמצעות מיגון מתקנים ציבוריים וממ״דים משפחתיים, הנחיתי לפתח את מערכת כיפת ברזל, לצדם של החץ וקלע דוד, כך שתיווצר הגנה אקטיבית תלת שכבתית. בנוסף לכך הקמנו את רשות החירום הלאומית (רח״ל) שמציינת החודש עשור להקמתה.
ב־2014 ספג העורף כ־5,000 רקטות ופצמ״רים ששיגר חמאס. ערים כמו אשקלון, אשדוד, באר שבע ושדרות היו עלולות להיראות כמו לונדון אחרי הבליץ, אך התפיסה המשלבת הגנה פסיבית והגנה אקטיבית וההשקעה במוכנות לחירום השתלמו. הדרג המדיני והצבאי יכלו לפעול כשהם ממוקדים במתרחש בחזית, בשטח האויב, ללא המראות שליוו את מלחמת לבנון השנייה.
מאז מתבצעים אימונים ומיגון תשתיות לאומיות ומבני ציבור. הבטחת המלאי של תרופות, דלק, מזון ומים בחירום מתנהלת בצורה ראויה לשבח. מתבצע מחקר אקדמי וישנו שיתוף פעולה בינלאומי חיוני בנושא, במיוחד באתגרים חדשים כגון איום טרור הסייבר.
מאמץ מיוחד מקדישה ועדת המשנה למיגון העורף בוועדת החוץ והביטחון שבראשותי, לפיתוח שפה משותפת בין כלל הזרועות העוסקות בנושא וחלוקת אחריות וסמכויות ברורה. בנוסף, אנו מקיימים מעקב אחר הטיפול בפערי המיגון. המציאות מדירה שינה מעיניי: על אף התוכניות המפורטות הקיימות של פיקוד העורף, המל״ל ורח״ל, ולמרות הצהרות הקבינט והממשלה - אין גיבוי תקציבי נדרש, והכל זז לאט מדי ומעט מדי.
הטיפול בעורף הוא מסוג הדברים שהציבור מודע לחשיבותו רק אחרי אירוע קשה. מבלי לנקוב במספרי הטילים, ברמת דיוקם ובעוצמות הנזק שבתרחישי הייחוס המאושרים, הרי ברור שהעורף יהיה בלבה של כל מלחמה בעתיד, בסדר גודל שלא חווינו בעבר.
התנהלות הממשלה, הקבינט ובמיוחד שר הביטחון וראש הממשלה בנושא היא בלתי אחראית. יש תחומים רגישים רבים שממתינים להחלטות ולתקציבים, כדוגמת 150 מתקנים רגישים וחיוניים למשק, שרק 10% מהם מוגנו בפועל. מבקר המדינה מתריע כי לכל אזרח שלישי אין פתרונות מיגון. הממשלה אישרה תוכניות פינוי אזרחים בשעת חירום, אך יישומן יצריך השקעה.
במקום לסחוב רגליים, הממשלה צריכה לצאת לריצת מרתון כדי להדביק את הפיגור ולהשלים את הפערים הנדרשים להגנת העורף. מרוץ זה מחייב קידום חוק העורף על ידי הממשלה ואת אישור הצעות החוק הפרטיות והחיוניות, הן של ח״כ אייל בן־ראובן למיגון יישוב מאוים ביטחונית והן שלי ושל ח״כ אבי דיכטר לעידוד כל אזרח (כולל בערים הגדולות) לבנות ממ״ד בעצמו ובאישור מהיר של הממשלה, עם הלוואה מסובסדת ופטור מארנונה.
יום המוכנות לחירום שייערך מחר (שלישי) בכנסת מיועד לחשוף לציבור את ההישגים - אך בעיקר את הפערים והיעדים שטרם הושגו. הוא יעמוד על סדר יומן של רוב הוועדות ומליאת הכנסת כדי שמשם ייצאו אזעקות אזהרה לראש הממשלה ולשר הביטחון, לפני שיישמעו אזעקות האמת לתושבי ישראל.
הכותב הוא שר הביטחון לשעבר, ומכהן כיו״ר ועדת המשנה למוכנות העורף בוועדת החוץ והביטחון