עם ישראל מגלה חוסן נפשי נוכח עוצמת ההמלצות המשטרתיות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדרמה הגדולה שהובטחה לציבור הולידה בלון שמרוב גודלו אינו מצליח להתרומם. ציפורי הטרף בערוצי הטלוויזיה מיהרו לבחון את השפעת הידענות המופלגת של אמנון אברמוביץ' כשהיא משולבת במבטיה מזרי האימה וגבותיה המכווצות של יונית לוי על הציבור, והנה: הפתעה.
אחרי שהמשטרה רוקנה על נתניהו מחסניות מלאות "חידושים ועדים", התברר שעם ישראל לא קונה את דבריהם. הסקרים שהוזמנו במהירות כדי לנצל את המומנטום ולהצביע על אובדן כוחו האלקטורלי, הוכיחו כי ככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ. מפלגת הליכוד לא סופגת מפלה, אפילו לא מכה קלה בכנף. באופן לא ברור וקשה להבנה בקרב אלו שאצלם יש קשר מיידי של סיבה ותוצאה בין המלצות משטרתיות לבגדי אסיר, הליכוד בראשות נתניהו רק הולכת ומתחזקת.
איך זה שעם ישראל מחזק את הידיים שאחזו בסיגר ובוחר לתת אמון בפה ששתה מהשמפניה? אולי משום שלעם ישראל יש זיכרון ארוך? אולי משום שהדנ"א של הזיכרון הטמיע שמפניה של קונספירציות? ואולי משום שהתקשורת מתקשה להסתיר את הריר שהיא מזילה? כשצופים באלף גוונים של צהוב בטלוויזיה, מתחילים לגלות ערנות לדקויות, למשל לשפת הגוף הבלתי נשלטת של השמחים לאיד. פרצופם של העיתונאים שחגגו את "פרשת השוחד" המופרכת של נתניהו, עטה לבוש חג של רצינות תהומית משוחקת במלוא תפארתה, שניסתה לחנוק את השמחה המתפרצת שרבצה מתחתיה.
מה שהם לא מבינים הוא שמרבית התקשורת בין אנשים היא לא מילולית. הציבור קלט את הבלוף. השמחה לאיד הייתה אותנטית. הרצינות, הרבה פחות. לכן הציבור הצביע בסקרים.
הוא לא מלשן
הייתי צריך לכתוב נגד יאיר לפיד. להתחשבן איתו על כל הפעמים שבהן שרבב את שמי כמטאפורה שלילית ומשפילה בטור שכתב בסופי שבוע. היה לו מנהג לעשות זאת בנושאים שלא היו קשורים אלי כלל, רק מתוך רצון לפגוע ולעלוב בי. למרות זאת, אני לא ארגיש כאן שאני מגיש את הלחי השנייה כשאכתוב שלפיד אינו מלצ'ן (מלשן).
הוא לא מלשן, משום שלא היה על מה להלשין. לא נעשתה עבירה במהלך ההתעניינות של נתניהו אצל לפיד לגבי הארכת תוקף החוק שנוגע להרבה תושבים חוזרים, וביניהם מילצ'ן. הוא לא מלשן, משום שהוא נקרא על ידי המשטרה למתן עדות והעיד. מבחינה משפטית, עדותו במשקל נוצה, ולכן אינה יכולה להפוך לנוקאאוט. היא הפכה לגילוי מרעיש רק בעיני התקשורת, שהשתמשה בה כדי ליצור אשליה של אלטרנטיבה לביבי.
הדרמה שנוצרה כאשר הטוען לכתר התייצב חזיתית מול האוחז בכתר, לא הצליחה להפוך את העדות ה"דרמטית" של לפיד אפילו לצל צלה של עבירה. נניח
שמילצ'ן ביקש מנתניהו לברר עם לפיד היכן עומדים הדברים, ונניח שנתניהו בירר, אז מה העבירה? הוא לא טרח להפעיל לחץ על לפיד. לא נשמעה ממנו ולו מילה אחת של הנעה לפעולה. הוא שאל את לפיד: איך מזג האוויר היום? לפיד השיב לו: סגריר, וביבי ענה: דווקא די נעים בחוץ. תחשבו מה היה קורה אם ביבי היה שואל את לפיד: תגיד, מה עם החוק של מילצ'ן? לפיד היה עונה: אני נגד. וביבי היה עונה לו: רוצה סיגר? בטח היו ממליצים להעמיד את ביבי לדין בעוון ניסיון לשוחד.
קנה לך חבר
אנשים רבים משוכנעים שחוק המתנות עומד במרכזו של תיק 1000. הם לא מבינים איך יש ספק באשמתו של מי שקיבל מתנות בשווי מיליון שקלים, כאשר חוק המתנות מחייב העברת מתנות מעבר לסכום סמלי לידי המדינה.
אחת הספקולציות הרחיקה לכת לכיוון הקונספירטיבי. על פי התיאוריה, חוק המתנות לא חל על מוצרים מתכלים ולכן ביקש נתניהו רק מוצרים ששותים או מעשנים אותם ולפיכך לא ניתן להעבירם לגנזך המדינה. זהו כמובן קשקוש גמור. חוק המתנות עוסק במתנות שעובד ציבור מקבל בתוקף תפקידו מזרים. הוא אינו עוסק במתנות מחברים, ולכן כלל לא רלוונטי לעניין.
מילצ'ן ונתניהו העידו על כך ששוררים ביניהם יחסי חברות. התנהגות הצדדים והקשרים בין המשפחות מבססים את עדותם. גם המשטרה לא ערערה על כך. מילצ'ן טען בעדותו שהיה חשוב לו להתחבר לנתניהו כדי להיות קרוב אליו ולהגיע לעמדת השפעה בתחום המדיני. הוא עשה מה שיודע לעשות אדם באמצעים שיש לו: הוא קנה חבר.
כמו שלא נאשים גבר המחזר אחרי אישה ומרעיף עליה מתנות בעבירת שוחד, כמו שלא נאשים אישה המאביסה את החבר שלה בעוגות קצפת בשוחד, כך לא נאשים את מילצ'ן שקנה לעצמו חברות עם נתניהו בשוחד רק משום שנתניהו אוהב את הפוזה של סדרת הטלוויזיה "בוסטון ליגל", שבה שני חברים יושבים במרפסת ומסכמים את היום על סיגר וכוסית אלכוהול.
לאחר שהחברות התבססה, מילצ'ן כבר לא הרגיש צורך לקנות את החברות, בטח לא לשחד את חברו. עובדה שביבי הוא זה שביקש סיגרים. בשלב מסוים, לטענת המזכירה של מילצ'ן המהווה עדת מפתח בפרשה, מילצ'ן התקומם וניסה לעצור את האספקה. נו, זה בדיוק מוכיח שלא הייתה לו כוונה לשחד את נתניהו. ומשכך, הרי אין עבירה, משום שכל מהותה היא הכוונה לשחד. מנגד, כשביבי נרתם לסייע למילצ'ן בעניין הוויזה, הוא עשה זאת כראש ממשלה, אולי גם כחבר. אבל אפילו אם עשה זאת כחבר, הרי מה שהניע אותו היה החברות ולא הסיגרים.
העובדה שנתניהו חף מכל אשמה פלילית, אינה אומרת שקבלת מתנות מחבר בהיקף כפי שמתואר במסמך המשטרתי היא נורמה ראויה ורצויה. לא כל מה שמותר ראוי. כשאתה עומד בראש המדינה, אתה לא אמור להגיע עד לגבול החוק. התנהגות ציבורית נאותה היא זו הקובעת לעצמה סייגים, המרחיקים אותה לא רק מאזורי הדמדומים של עבירה על החוק, אלא גם מהתחומים האפורים של נורמות פסולות. אך לא כל עניין צריך להיות מוסדר בחקיקה.
הנה, תורת ישראל הכירה בכך שלראשי מדינה יש יצרים גדולים. לכן הגבילה מלכים, אבל לא יותר מדי. היה ברור לכל שמלכים צריכים להפגין עושר ועוצמה, אך אף אחד לא ציפה מהם לחיות כסגפנים. בתורה יש שלל ציוויים המגבילים את עושרו של המלך, אז בהתאם לעקרון האב הזה יכולה לנהוג גם מדינת ישראל.
אנחנו יכולים לפרגן לראש הממשלה שלנו שמפניה וסיגרים משובחים. ודאי שאנחנו יכולים לפרגן לו גלידת פיסטוק איכותית, אם זה מה שהוא אוהב. עיננו לא צריכה להיות צרה בחמגשיות האוכל, וגם אם הוא חוטא בארוחות גורמה, זה עדיין בגבול הטעם הטוב (תרתי משמע). ראש ממשלה בישראל הוא תפקיד אחראי, סוחט, מטלטל, עוכר שלווה, כפוי טובה, חודר פרטיות והורס כל חלקה טובה של ניסיון לחיים נורמליים.
נראה לי שצריך להפסיק את ההתחסדות שאיננה אלא כסות לצרות עין וביטוי לפופוליזם זול. אנו חיים בתרבות של שפע, ולמה שלא נעניק לראש הממשלה שלנו מכסה של סיגרים ובקבוקי שמפניה מרצון ובשמחה? אם הוא היה בתפקיד מקביל בשוק הפרטי, הוא היה מקבל בונוסים של מיליונים על מאמציו. אם הוא במגזר הציבורי, זה בסדר שלפחות תהיה לו חלקת אדמה קטנה של פינוק.