אירופה היא יבשת תוססת. ההתרחשויות הפוליטיות שבה ממשיכות להשפיע על העולם כולו. לנוכח עברה בנושא היהודי, כדאי גם לנו לעקוב בעיון רב אחרי שכנתנו הגדולה. המגמה הבולטת בשנה החולפת, שיש לשים לב אליה, היא התחזקות הימין. במזרח אירופה הוא שולט כמעט ללא עוררין, במערבה ובמרכזה יש לו הישגים מרשימים. בין אם מדובר במפלגות שמרניות ומסורתיות ובין אם בימין יותר רדיקלי שצומח מימין לימין המסורתי, יחסו כלפי היהודים מתאפיין בכמה דברים משותפים.
ניכר שכיום מרבית גופי הימין באירופה עושים מאמצים כבירים כדי לא להצטייר כאנטישמיים. המשימה לא פשוטה, במיוחד עבור הימין הקיצוני יותר, שלא פעם צמח מתנועות ניאו־נאציות. ולמרות זאת, המגמה ברורה - פעילים שמתבטאים בצורה אנטישמית נדחקים הצידה ולעתים קרובות אף נזרקים מהמפלגות הללו. שנית, ניכרת גם מגמה של תמיכת הימין, לעתים אף תמיכה נלהבת, בישראל.
מה עומד מאחורי זה? ראשית, המדינה היהודית נתפסת כמעין קו קדמי של הציוויליזציה האירופית. שנית, יש כאן אמונה ישנה שעדיין מאוד רווחת באירופה (בלי קשר להשתייכות הפוליטית) בעוצמתה של יהדות העולם. שלישית, מדינת ישראל מצטיירת כשייכת לאותו מחנה אידיאולוגי שמרני וימני.
למרות חשיבות השינויים הללו, בתחום המעשי נמצאות עדיין מפלגות הימין במרחק משמעותי מהתפייסות עם היהודים. הדבר מורגש בכמה תחומים - הראשון הוא עברם הבעייתי של אירופאים רבים שהיו מעורבים בשואה. הדברים אמורים בעיקר לגבי מזרח אירופה, שמסרבת להודות בכך. סימני עייפות מהצורך להודות באשמת השואה ניכרים גם במערב, בפרט בגרמניה, שמסתמנת כמדינה הבעייתית בעניין זה. התחום השני הוא המתח השורר בין חלקים מהימין האירופי שתוקף יהודים על תפיסותיהם הליברליות לבין היהודים האירופאים שמפחדים מעליית השמרנות, הדתיות והלאומנות המקומית.
נראה שאם התחזקות הימין תימשך בטווח הקרוב, היא לא תטמון בחובה סכנות קיומיות למדינה היהודית, אך אין מן הנמנע שהיהודים באירופה עלולים למצוא את עצמם בעוד זמן מה במצב מסוכן.
הכותב הוא מומחה לאנטישמיות ולשואה באוניברסיטת אריאל