בעיצומו של מבצע צוק איתן בקיץ 2014 הגיעו רקטות חמאס עד אזור בנימינה. באחד השיגורים הללו השתחררה חתיכת ברזל מאחת הרקטות שעשתה דרכה לאזור, ונפלה על בניין תעשייה בחדרה. למרבה המזל, לא היו כתוצאה מהנפילה הזו נפגעים או נזק ממשי, אבל התושבים כעסו, ובצדק מבחינתם, על כך שחרף העובדה שרקטה עברה מעל חדרה, לא נשמעה בעיר אזעקה אלא רק ביישובים הסמוכים. את הטענות הפנו כמובן אל העירייה, הגם שידו של ראש העיר אינה מונחת על הכפתור שמפעיל את הסירנות, אלא פיקוד העורף.
נזכרתי בסיפור הזה סביב הפרסומים על המתקפה הכימית שביצע אסד בסוריה. את הזירה הצפונית אני מכיר מ־32 שנה של שירות. מה שמתחולל בסוריה בשנים האחרונות זו קריסה מוחלטת של יכולת השליטה במדינה. יהיו תוצאות המלחמה אשר יהיו, סוריה אינה עוד מדינה. היא אוסף של פלנגות, מרוסקת מבפנים, ממוטטת מבחינה חברתית, כלכלית, מוסרית ואנושית. כמו עיראק שאחרי המלחמה וכמו מדינות אחרות בהיסטוריה, את השברים של סוריה אי אפשר יהיה לאחות אלא בעוד דור או שניים. בתפר הזה, או בוואקום שנוצר, יש מי שמנצלים הזדמנויות לחצות גם את גבולות המוסר המוכרים לנו ולעשות שימוש בנשק לא קונבנציונלי.
אנחנו כבר יודעים שמשטר אסד לא בוחל בשימוש בנשק כימי, גם על אוכלוסייה אזרחית, גם על ילדים. אנחנו גם יודעים שיש ברשותו מצבורי נשק. אנחנו לא יודעים אם ועד כמה ממצבורי הנשק הללו נפלו בידיהם של המורדים או של דאע"ש או של כל קבוצה רדיקלית מקומית אחרת שתוכל לעשות בהם שימוש. והכי פחות אנחנו יודעים אם ומתי הנשק הזה יופנה דרומה - אלינו.
על פניו כרגע אין לאף אחד בסוריה עניין לפתוח חזית נוספת, בטח לא מול ישראל. אבל שינויים מתחוללים מהר, ועל המגרש הזה משחקים הרבה בעלי אינטרסים. מכאן ועד התחממות הגזרה לקראת הקיץ בעידוד חיזבאללה, ואולי גם בתמיכה כזו או אחרת מצד רוסיה, ישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם איום לא מוכר: נשק כימי שנמצא בידיהם של כל מיני יריבים פוטנציאליים. מספיקים פעם אחת וטיל אחד כדי לעמת אותנו עם תופעה שעוד לא פגשנו בעבר.
ההיערכות המוקדמת היא חלק מתחומי האחריות של פיקוד העורף. בלי לשאול, אני יודע מה הדילמה שמרחפת מעל ראשם. מצד אחד, חלוקת ערכות מגן תשמש את האוכלוסייה במקרה של התקפה כימית. מצד שני, יש בחלוקה זו גם כדי להכניס את הציבור לפאניקה מיותרת ולייצר אווירת בהלה שאינה מבוססת כרגע על הערכות מודיעיניות ואחרות, וכמובן תהיה כרוכה בעלויות כספיות לא מבוטלות.
האנשים שמסתובבים עכשיו בסוריה עם נשק כימי בין הידיים לא מתכוונים להתקיף את ישראל. אבל לפעמים גם קבוצה קטנה יכולה לנקוט פעילות לא צפויה, אבל הרת־אסון. כל עוד יש מאגרים של נשק כימי, אני אהיה רגוע יותר לדעת שלכל ישראלי יש ערכת מגן בתוקף למקרה שבו תישמע אזעקת אמת.
הכותב הוא תא"ל (במיל') וראש עיריית חדרה