יש לזכור שניסו שחם הוא בכל זאת מישהו שעשה מעשים שלא ייעשו

בסופו של דבר, את זה גם ניסו שחם הספיק כבר ללמוד, מה שחשוב הוא מה שנצרב בתודעת הציבור. וכשעמדו נגדו שמונה אישומים חמורים, והוא זוכה משבעה, זו לא בעיה לגלוש על ההגדרה "זיכוי מהדהד", כל הדרך לאולפני הטלוויזיה, שבהם ישב והשתלח בחוקרי מח"ש. ייתכן שמח"ש פעלה שלא בתום לב, ייתכן שחוקריה הפעילו שיטות חקירה לא מקובלות וחצו קווים אדומים. צריך לבדוק וגם מח"ש צריכה להשיב על ההאשמות הללו נגדה. 
 

בשורה התחתונה התיק שלהם באמת קרס, אבל ניצב בדימוס שחם לא הרוויח את הזכות לשבת באולפנים ולהתפאר בכך שהוא זכאי. בכל זאת, הייתה מאחורי ה"הרשעה במעשה מגונה" שוטרת זוטרה שלשונו של איש המשטרה הבכיר נתחבה לפיה. בכל זאת, בלי שחצו, על פי קביעת בית המשפט, את הקו המפריד בין מוסרי לפלילי - היו שם יחסים בלתי הולמים בין שוטרות זוטרות, שהתקדמו לאחר מכן, לקצין בכיר. 
 

הזיכוי מהאישומים הללו הוא באמת יום משמח עבור הקצין ששידר לאורך כל הדרך שהוא בטוח בחפותו, אבל מאחר שבכל זאת הורשע במעשה מגונה, ומאחר שבכל זאת, איש לא טען - גם לא הוא - שלא היו יחסים בינו לבינן, בכל הנוגע למעמדו ותפקידו של האיש, יש גם משמעות לעצם המעשים, גם אם אינם פליליים.
 

מצופה היה מאיש כה בכיר במערכת אכיפת החוק, לשמוח. כן, הוא קיבל, בינתיים את חירותו ונטל כבד ירד מעל לבו אבל טוב היה לו המתין עם החגיגות הפומביות עד לאחר שיתברר אם הפרקליטות תערער על הזיכויים ועד לאחר הערעורים. תמיד כדאי לזכור את הדרך שעשה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מהרגע שהצהיר מול מצלמות הטלוויזיה "לא היו מעטפות כסף" לאחר זיכויו בבית המשפט, ועד לצאתו מבית הסוהר ווידויו מול מצלמתו של גיל ריבה: "עשיתי טעות שאמרתי את זה".

 

אבל זו לא רק האמת. ולא רק האמת הפלילית. קשה עד בלתי אפשרי לאדם שעבר סיוט פלילי במשך כשש שנים לוותר על החגיגה התקשורתית, במיוחד כשהוא יודע שבסופו של דבר רוב הציבור אינו מתעכב על העובדות אלא על הכותרות. זכאי או אשם. ואם הזיכוי "מהדהד", מי יזכור את המעשה המגונה בהרשעה הלא מהדהדת. 
 

אבל אנחנו צריכים לזכור שהאיש החוגג את חירותו (הוא מעריך, ובצדק כנראה, שלא יקבל עונש מאסר לאחר ההרשעה במעשה מגונה) הוא בכל זאת מישהו שגם הורשע. שעשה מעשים שלא ייעשו, שחלק מזמנו של קצין בכיר מאוד בתפקידים משמעותיים מאוד – הוקדש ליחסים, בלתי הולמים, עם פקודות וזוטרות. שמרות בארגון - לפחות מוסרית - יש גם בין בכירים שאינם מפקדים באופן ישיר על זוטרות, ולהפך. ובעיקר, שמה שלמדנו בשנים האחרונות הוא שבתקופה שבה נעשו המעשים הייתה במשטרה נורמה בלתי מתקבלת על הדעת של יחסים בין קצינים לשוטרות, ושרבים מהקצינים האלה הודחו מהמשטרה. ניסו שחם אולי ניצח בבית המשפט, אבל ממש אין לו, ולתקשורת, סיבה לחגוג.