מאיר שלי היה איש של עקרונות, אפילו בדברים הקטנים ביותר

גרנו בירושלים, ומאיר היה כתב כלכלי ושדר ספורט בתוכנית "שירים ושערים". הוא עדיין לא הגיש את התוכנית, רק שידר בה. השידורים היו כמובן אהבת חייו. הוא נהג להגיד בשידור על שחקן כדורגל: "בעט את הכדור", אך מנהל הרדיו אז, גדעון לב ארי, לא היה מרוצה מהמשפט הזה. הוא חשב שצריך להגיד "בעט בכדור". לאחר שמאיר, תוך כדי שידור, לפעמים פספס, מנהל הרדיו קרא לו לחדר לבירור. "שוב אמרת 'בעט את הכדור'", הוא נזף ובו והחליט על השעיה משידורי הספורט בשל עברית לא תקנית. 

במחלקת החדשות, שמאיר היה חלק ממנה כבר שש שנים, לא היו תלונות לגבי העברית שלו. אגב, כשבדקנו במילון אבן שושן, נאמר בפירוש שאפשר להגיד בשתי הדרכים: גם "בעט בכדור" וגם "בעט את הכדור", אבל לך תתווכח עם גזירה כזו. מאיר חזר הביתה הרוס. בשבת שאחרי ההשעיה הוא ישב בבית וסירב להאזין לתוכנית "שירים ושערים". "אתה לא רוצה לדעת מה קורה במגרשים?" שאלתי. “לא, זה לא מעניין אותי", אמר. "אולי רק עדכון קטנטן?" לא. עיקרון זה עיקרון.
 

בכך למעשה הוא גזר על עצמו עונש נוסף, כי מאיר היה כל כך מעודכן ומעורב תמיד. הוא קרא את כל העיתונים, בעיקר את עמודי החדשות ומדורי הספורט, ולא החמיץ שום ידיעה. כבר בגיל צעיר שלח מכתבים למערכות העיתונים ולאישי ציבור, וביניהם גם מכתב עם שאלות פוליטיות לראש האופוזיציה דאז מנחם בגין. מכתב זה, מגיל 13, מוצג היום בתערוכה שנקראת "מכתבים לבגין" בבניין מורשת בגין בירושלים. בגיל הזה, גם כתב וערך עיתון מקומי בשם "שחור על גבי לבן".

***

למחרת התפרסמו ידיעות בכל העיתונים על סיפור ההשעיה של מאיר, כולל פירוט הסיבה לכך שהושעה. הכותרות היו "איפה מאיר איינשטיין" ו"תחזירו את מאיר איינשטיין", כמו גם כעס על סיבת ההשעיה. היה מרגש לקרוא שהוא חסר למאזינים. מאיר עצמו קיבל המון טלפונים  מידוענים, כולל שני חברי כנסת שהציעו לדבר עם גדעון לב ארי בעצמם ולנסות לשנות את רוע הגזירה. אבל מאיר, איש עקרונות, סירב בתוקף וביקש שאף אחד לא יתערב. 

 

כעבור שבועיים, גדעון לב ארי קרא למאיר לשיחה ואמר לו: "התנהגת כמו ג׳נטלמן אנגלי, לא התראיינת ולא שלחת שליחים לדבר בשמך, ולכן החלטתי להסיר את ההשעיה ולהחזיר אותך למגרשים". באותה הזדמנות הוא גם בישר למאיר על ההחלטה לשלוח אותו עם הנשיא דאז חיים הרצוג ורעייתו לנסיעה של חודש לאוסטרליה, ניו זילנד, פיג׳י, סינגפור והפיליפינים כדי לסקר עבור הרדיו את המסע. זו זכות שהייתה שמורה בדרך כלל לכתבים המדיניים, וזה בהחלט היה פיצוי הולם.

כשחזר מהמסע, קיבל מאיר מכתב בדיוק מאותו רדיו שהלין על העברית שלו, ששיבח את תפקודו וציין שגם פמליית הנשיא מבקשת להעביר לו את אותו המסר. יום לפני חזרתו לתוכנית "שירים ושערים", נכתב בעיתונים "ברוך הבא, מאיר" ו"תודה לך, לב ארי". בחודש המסע הזה היה למאיר זמן "לשנן" את העברית שלו ולחזור רהוט למגרשים. נדמה לי שמדי פעם הוא עוד פלט בטעות את המילים "בעט את הכדור", אבל מי יודע, אולי זה בכלל לא היה בטעות.