זה לא ייאמן, כבר שנתיים שאתה לא כאן איתנו, ואצלי אתה על בסיס נוכח־נפקד קבוע - כי אני ממשיכה לדבר אליך בכל בוקר על מה שעובר עלינו כאן. הרי התרגלתי לעבור איתך על כותרות העיתונים, לשמוע את הניתוח שלך על המצב ולעוף במעוף הראייה הרחבה - החזונית, הגלובלית.
כאן אצלנו בגלובוס לא כל כך שמעו על החזון שלמדת מבן־גוריון, "חזון העתיד הוא זה שעל פיו יש לעצב את סדר היום בהווה". ביותר מדינות פונים דווקא לתפיסות מקובעות, לאומניות, קיצוניות. ובניגוד למה שדגלת בו: "אין מעשה אחראי יותר מנטילת סיכונים היום כדי למצות את ההזדמנויות שטומן בחובו המחר", רוב המדינות התייחסו רק לרישא ומסכנות את שלום העולם בנטילת סיכונים בלתי אחראית בעליל.
עם זאת, תקוותך העמוקה ביותר "שהילדים יוסיפו לחרוש את התלם היהודי בשדה הרוח האנושית ושמדינת ישראל תהיה למרכז המורשת הרוחנית שלנו" אכן מתקיימת, וביתר שאת. "עם קטן בשטחו, שגדולתו ביכולתו האנושית" - אני רואה את זה קורם עור וגידים בכל יום.
הרבה מאוד צעירים נהדרים כאן אצלנו וגם בעולם מתפקחים מהטירוף הצרכני. חברות גלובליות ענקיות שחשבו שעוצמתן תעמוד להן הופכות פגיעות וחשופות לאי־נוחות של צרכנים שאינם רוצים לראות ניצול, חזירות ואי־התחשבות.
אמרת: "כל המומחים הם מומחים למה שהיה, אין מומחים למה שיהיה", ולכן המשכנו את מורשתך, חזונך, ובימים אלה אנו משלימים את הקמת מרכז החדשנות של ישראל, כאן אצלנו ביפו, במרכז פרס - מרכז לתפארת החדשנות הישראלית ותרומתה לעולם טוב יותר. ארבע קומות של סיפורה של אומת החדשנות, ובעצם מוקד למשיכת הדור הצעיר ללמידה על חשיבה מחוץ לקופסה, להיחשפות ולקבלת העצמה לקראת יזמות אישית ולמידת טכנולוגיות עם ערכים ומוסר.
כי כמו שאמרת, "במזרח התיכון יש למעלה ממאה מיליון צעירים וצעירות שברשותם טלפונים חכמים. גם אם אינם יכולים להשתחרר מכבלי ממשלותיהם בכל עת, יהיה בכוחם - בזכות הנגישות לידע החדש - להשתחרר מאידיאולוגיות ישנות. בקרוב אנו עשויים לגלות שחדשנות עשויה לקרב את השלום לא פחות מאשר משא ומתן מתמשך".
וכפי שלימדת אותנו, "אין מקום לחלומות קטנים" - אז נמשיך בדרכך ונשעט קדימה, ומחר אקום ליום חדש לפעילות, ללמידה ואעדכן אותך שוב.
שלך, יונה.
הכותבת היא יו"ר חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות