ביקור מזדמן השבוע בעיר פריפריאלית חשף אותי לאחד מחוקי היקום המסתוריים ביותר, הקובע כי "כמות המתמודדים בבחירות לרשות המקומית תעמוד ביחס הפוך לכמות הבוחרים". כלומר, ככל שהעיר או היישוב קטנים יותר, כך כמות המתמודדים גדולה יותר. מרוב שלטי חוצות עם סלוגנים צפויים ונדושים בני מילה או שתיים, שמעליהם מתנוססים פרצופי מתמודדים במבט אפוף חזון ובעניבות כחולות, הרגשתי לפתע קצת חדל אישים. ככל הנראה אני הוא האזרח האחרון שטרם מתמודד לבחירות כלשהן. 
מה גורם לאנשים נורמטיביים מן היישוב, חפים מפשע, עדיין, לקום ולהתמודד בבחירות לשלטון המקומי? זאת לעולם לא אבין. אין ספק שהתשוקה לפרסום, תהילה וכבוד היא צורך אנושי בסיסי, וכל עסקן ציבורי בכל דרג שהוא משוכנע באמת ובתמים שסוף הכבוד לבוא. אלא שלאחרונה מתקבל הרושם כי בכל הנוגע לקריירה ברשויות המקומיות, ההכפשות וחקירות בלהב 433 באות הרבה קודם. 
את הבוחרים, לעומת זאת, אני דווקא כן מבין. אני מאוד אוהב לבחור. בלי שום קשר לתוצאות, גם כשאני יודע מראש מי ייבחר, עדיין עצם ההשתתפות והבחירה חשובות לי. כי זה בדיוק מה שהופך את השלטון מדיקטטור עריץ שכופה עלי את חוקיו באלימות, למושל ומנהיג, שאני אומנם כפוף לו אך עושה זאת מרצוני ובבחירתי. 

וזה נכון לא רק לגבי הבחירות לשלטון המקומי או הארצי, זה נכון בעיקר לגבי הבחירות לשלטון העולמי, הבחירות לתפקיד "מלך על כל הארץ". אותן בחירות הנערכות מדי שנה בימי ראש השנה, שבהן אנו עוסקים בבחירה בקב"ה תחת הסלוגן "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". 
נכון, אלו בחירות עם מועמד אחד בלבד, והתוצאות, מטבע הדברים, ידועות מראש. אך עדיין בכל ראש השנה, עם תום הקדנציה, אנו נקראים לגשת אל הקלפי בבית הכנסת, להצהיר על האמון שאנו נותנים בו, ולהמליך עלינו שוב את הקב"ה. 
זה לא שהקב"ה זקוק לכך. "כי לה' המלוכה" והוא מושל ושולט בכל מקרה. אלא שללא בחירתנו בו, תשרור בינינו, כביכול, מערכת יחסים של שלטון דיקטטורי עריץ הכופה את חוקיו על הנתינים חסרי המשמעות. בראש השנה, יום בריאת האדם, ניתנת לנו בכל שנה ההזדמנות, להתבונן בבוראנו ובתכלית בריאתנו, ומתוך התבוננות מעמיקה זו לקבל עלינו שוב מלכות שמיים, ולחדש את בחירתנו בה'. שמצדו, שב ומחדש גם את בחירתו בנו, ומואיל בחסדו, לא להסתפק בהנהגה של שליטה וממשלה כופה ומייתרת, אלא להתגלות בהוד מלכותו, המרוממת אותנו והמעניקה משמעות לקיומנו ולקיום הבריאה כולה. 
ראש השנה הוא יום הבוחר. בימים הקודמים לו עלינו לשוב בתשובה ולוודא כי שמנו מופיע בפנקס הבוחרים, וכי אנו ראויים להימנות עם הגוף הבוחר. ובראש השנה עצמו, יום הבחירות, אנו באים לבית הכנסת להצביע אמון באלוקי ישראל ולבחור בה' כמלך על כל הארץ, לא באמצעות הקולות בקלפי, אלא על ידי התפילה וקולות השופר. זכרו! כל קול – שופר - קובע, ומי שמצביע משפיע לעצמו, ולעולם כולו, שנה טובה ומתוקה!
שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן", ת"א