כמו בעבר, גם בחודשים האחרונים, כאשר חזינו בקמפיין הבחירות של המועמדים השונים בבחירות המקומיות, נדמה היה שרבים בציבור אינם מגלים עניין בנעשה, שהמשחק נמאס עליהם. היה נראה שהקמפיינים החלולים ידועים מראש, ושהסיסמאות הנבובות כבר היו להם לזרא. סוד גלוי הוא שהרשויות המקומיות קנו לעצמן שם רע. חלקן הפכו לחממה של מעשי מרמה ושחיתות ציבורית, ועל החגיגה כולה מנצחות לא פעם חמולות מגובשות של מאכערים, קבלנים או בעלי ג’ובים ואינטרסים - גלויים יותר או פחות.
ייתכן שהפיהוק הגדול והשיממון התוכני הם שהכניסו השנה רובד חדש, נפיץ במיוחד, פרי מוחם הקודח של כמה עסקנים או יועצי תקשורת, שחיפשו ככל הנראה דרכים יצירתיות כדי לעורר עניין או לקדם מועמד כלשהו. קראו לזה הדתה, אך מדובר למעשה בבדותה. הבלוף הזה התבטא ב”קרבות בלימה” שנערכו בכמה יישובים ונועדו לכאורה להדוף את “ההשתלטות הדתית” על מוקדי החיים, על המסעדות בעיר ועל התרבות המקומית. היו מי שסברו כי האמוציות וההפחדה מפני “הפלישה החרדית או הדתית” יתסיסו בוחרים ויניעו מצביעים אל הקלפי.
אף ששורות אלו נכתבו לפני שיום הבחירות הגיע לסיומו, אני מוכנה להמר כי מידת ההשפעה של אותן דרמות מלאכותיות הייתה מבוטלת. זאת משום שהציבור חכם יותר מנבחריו ואף יותר מיועצי תקשורת מחרחרי ריב. אין ספק שפתיחה או סגירה של עסקים בשבת, כמו גם אפשרויות בילוי ותחבורה בעיר – הן סוגיות מורכבות, המלוות את החברה מיום הקמת המדינה, ולכן כדאי לדבר עליהן במנותק ממהלך בחירות. בכל מקרה, הן לא היחידות שנמצאות בראש סדר העדיפויות של התושב, ששם לנגד עיניו גם את ניקיון היישוב, איכות מערכת החינוך, תשלומי הארנונה, בעיות החניה, סוגיית התכנון והבנייה, אפשרויות הדיור ואופי ההנהגה שחושבת באמת על טובתו ועל טובת שכניו. גם, ובעיקר החל מהיום שלמחרת הבחירות.
אחד האתגרים המרכזיים של החברה בישראל הוא פיצוח הנוסחה שמלמדת איך יכולות כל שכבות האוכלוסייה לחיות כאן יחד; חילונים, חרדים ודתיים, אשכנזים ומזרחים, נשים וגברים, ותיקים ועולים, אנשי מרכז ופריפריה. את הפרויקט הזה לא בונים הקבלנים ובעלי הממון. יסודותיו נבנים יום־יום, ברגישות ובהבנה, בבניין המגורים המשותף, בשכונה, בקהילה, במקום העבודה, בסופרמרקט, בעיר או במושב. זאת הפלטפורמה שבתוכה מתעצבים הזהות, התרבות והאינטרסים המשותפים, ואלה עולים עשרת מונים על שיקולי הבחירות ועל ה”סערות” המוניציפליות המדומות והמיותרות.
הכותבת היא יו"ר תנועת האישה הדתית־לאומית “אמונה" ולשעבר חברת מועצת העיר תל אביב־יפו