חרף הגינוי וההתנגדות המוחלטת לרעיון העוועים הנפשע של רצח ראש ממשלה כדי "להציל את עם ישראל", הגיע הזמן לשים קץ לנשף המסיכות השנתי המייגע שמעלה השמאל בין יום הרצח של יצחק רבין על פי ספירתם לבין היארצייט.
האספסוף המוסת שהפריע לשר צחי הנגבי כשנשא דברים בעצרת לזכר רבין וליווה את נאומו בקריאות בוז, לא גדש את כיכר מלכי ישראל כדי לכבד את זכר רבין, אלא כדי לעשות הון פוליטי על גבו. צועקי הבוז לא השפילו את הנגבי, הם רק הרחיבו את הקרע בין חלקי העם.
מי שדרש ודורש ממתנגדי אוסלו להתאבל על "תהליך השלום" כתנאי להשתתפות במפגן המביע מחאה, זעם, צער וכאב על רצח ראש ממשלת ישראל מטעמים פוליטיים, לא בא להלל את רבין אלא לרקוד על הדם.
הדרישה האבסורדית לדואליות באבל מנסה לסחוט עוד כמה טיפות מהטיעון הדמגוגי, השערורייתי והמקומם שעל פיו לא כוון הרצח נגד רבין האיש אלא בעיקר נגד דרכו, ולכן המתאבל הפוטנציאלי מחויב לבחור בחבילה סיאמית בלתי ניתנת להפרדה: רוצה להתאבל על רבין? אתה חייב לקנות את החבילה כולה. אם אינך מסוגל להתאבל על רצח האדם, היהודי, ראש הממשלה והרמטכ"ל יצחק רבין, יחד עם דרכו שנרצחה עמו - שב בביתך, שהרי אתה, לדידנו, שותף לפשע, חסיד בסתר של יגאל עמיר, ואצלנו בשמאל אין מתפללים לצד עבריינים.
23 שנים בחסות הזעזוע והכאב - זה פעל. אחרי הבוז בכיכר - לא עוד. הגיע הזמן שהימין יתעורר ויאמר: עד כאן. די לצעוד על הבהונות. רוצים להפוך את האבל המשותף לחגיגת שנאה ולקרדום לחפירה ולהסתה פוליטית? עשו זאת בלעדינו. לא עוד אנשי מחנה לאומי מתחננים ונדחקים לאירועים השנתיים בכיכר. לא עוד השתתפות בוויכוחים ופאנלים המקדמים את פני הפרובוקציה השנתית בענייני יגאל עמיר, שנועדה לחמם את האווירה ולגרור את מחנה השמאל למלא את הכיכר. לא עוד השתתפות ראש הממשלה בטקסים הממלכתיים, בלי לקבל התחייבות ממשפחת המנוח שתכבד את המעמד ולא תנצלו לשם הכפשת יריבים פוליטיים שבאו להזדהות עם הכאב. אפשר להסתפק בדרג נמוך יותר: שר התקשורת בהר הרצל וסגן שר האוצר באזכרה בכנסת.
"תתנצל!" צעקו ההמונים המוסתים בכיכר לעבר השר הנגבי. על מה הם ציפו שיתנצל? על כינויי הגנאי שהודבקו למתנגדי אוסלו, על ה"פרופלורים", על "אריאל, עמנואל ושלומיאל"? על הבוז והשטנה שהופגנו כלפי צעירים חדורי אידיאולוגיה שעזבו חיים נוחים במרכז הארץ כדי לעבד אדמת טרשים בלב המון עוין כדי להרחיב את המותניים הצרים של מדינת ישראל?
האם הם ציפו שיתנצל על הפרשים המצוידים באלות ובמדיניות של "נשבור להם את הידיים והרגליים", שפיזרו באלימות חסרת תקדים הפגנות חוקיות נגד הסכמי אוסלו? על השגת רוב בלתי חוקי להעברת הסכם אוסלו ב' על חודו של קול באמצעות קניית קולותיהם של אלכס גולדפרב וד"ר גונן שגב? על הכשרת שרץ המינוי של גונן שגב לשר דרך שינוי חוק יסוד "הממשלה" באמצעות חקיקה פרסונלית עוקפת בג"ץ?
לצחי הנגבי לא היה על מה להתנצל. זה נכון לגבי כל מנהיגי הימין באותה עת. אומנם הייתה אווירה ציבורית קשה ערב הרצח. בעצרת בכיכר ציון נאמרו דברים קשים על אוסלו. הדוברים ביטאו בתקיפות את הלך הרוח הנסער בגין האבידות הרבות בנפש שגבה ההסכם בשורה ארוכה של פיגועי טרור קשים. הם הביעו את מחאתם וזכו ליחס ציני ומתנכר מצד רבין, שבמקום לקבל עליו אחריות ולפנות את מקומו בגין מחדל אוסלו, העז להתייצב מול הציבור ולכנותם בעזות מצח "קורבנות השלום".
מי שמנסה "להלביש" על נציגי הימין שעמדו במרפסת את התמונה המפורסמת של רבין במדי אס־אס, משכתב את ההיסטוריה. הרבה יותר קל ונוח לשמאל לזכור את יגאל עמיר ולהשליך אל תהום הנשייה איזה אחד, אבישי רביב, סוכן שב"כ הידוע בכינוי "שמפניה", שתפקידו היה להתסיס, להסית ולחמם את האווירה כדי לאתר וללכוד אנשי ימין קיצוניים. בפעילותו המתסיסה יצר את הגרעין הקיצוני יש מאין. למותר לציין שפעילות השב"כ הייתה ועודנה באחריות ישירה של ראש הממשלה.
תעמולה כוזבת
אנשי השמאל המאשימים את ראשי הימין ב"הסתה פרועה" שהובילה לרצח, צריכים לבדוק היטב את טענותיהם. בנימין נתניהו, אריאל שרון, רחבעם זאבי ורבים אחרים שנכחו באותה הפגנה הביעו עמדה פוליטית נחרצת נגד אוסלו. נכון, אף אחד מהם לא גינה את תמונתו של רבין במדי אס־אס, אבל אף אחד מהם גם לא יכול היה לגנות זאת, משום שאף אחד מהם לא ראה מהבמה את התמונה. דבר אחד בטוח: אף אחד מהם לא קרא לפעולה אלימה, ולכן לא ניתן להאשים מישהו מהם בהסתה.
בהקשר זה צריך השמאל ליטול קורה מבין עיניו. טענות על הסתה מקוממות במיוחד כשהן באות מגרונם של מי שעמדו לילה־לילה תחת ביתו של מנחם בגין בזמן מלחמת שלום הגליל ובידם שלטים בנוסח: בגין רוצח, שרון רוצח.
הפרדוקס הוא, כפי שניסה להסביר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שתהליך השלום לא נרצח עם רבין. ההפך הוא הנכון. רצח רבין דווקא האריך את תוחלת חיי התהליך המסוכן הזה. אלמלא הרצח, ניצחון נתניהו בבחירות מול רבין היה מוחץ. נתניהו הוביל בפער עצום בסקרים, והתנגדותו לאוסלו הייתה בלתי מסויגת. לא הרצח העלה את נתניהו לשלטון. נתניהו עלה לשלטון חרף הרצח. הוא עלה לשלטון משום שהתנגדות הציבור לדרך אוסלו ולמחיר שגבתה הייתה חזקה אפילו מרצח ראש ממשלה.
אנשי השמאל מנהלים תעמולה כוזבת מתוך ידיעה ברורה שקם כאן דור שלא ידע את מוראות אוסלו ובמטרה להשחיר את נסיבות היבחרו של נתניהו לראשות הממשלה. הרי לו היו מגלים מעט יושרה אינטלקטואלית, היו צריכים להציב לעצמם את סימני השאלה האלה:
לו היו מתקיימות בחירות לפני הרצח, היה נתניהו זוכה ברוב גורף (על פי הסקרים באותה תקופה והלך הרוח ברחוב). היש על כך מחלוקת?
לאחר הרצח, נתניהו לא כיהן כראש ממשלה. מי שהחליף את רבין היה שמעון פרס. היש על כך מחלוקת?
לו קיים פרס בחירות מיד לאחר הרצח, הוא היה זוכה ברוב ניכר (שוב, על פי הסקרים והלך הרוח). היש על כך מחלוקת?
הרוב הזה היה מאפשר לפרס להקים ממשלה ששואפת לקדם את אוסלו ונשענת על רוב ציוני התומך בהסכמים אלה בלי שכירי רכב ותיקים. היש על כך מחלוקת?
המרוץ הצמוד בין פרס לנתניהו אילץ את האחרון להודיע כשבוע לפני הבחירות שחרף עמדת הליכוד, ממשלה בראשותו תהיה מחויבת להסכמי אוסלו. היש על כך מחלוקת?
היגיון ישר לחוד ותעמולה לחוד. השמאל ימשיך מדי שנה בשנתה לחרוש תלמים ומזימות על גבו של רבין, כי זה משרת את הצורך הפוליטי שלו. לעולם לא יקום שם מנהיג בעל שיעור קומה שיבלע את הרוק כפי שבגין עשה כשעלה לשלטון ונמנע מלהקים ועדת חקירה על אלטלנה.
ככה זה בישראל: כשהשמאל מבצע רצח פוליטי בחסות הממסד, יש לו די עזות מצח וכוח להפוך את האקדח המחסל לקדוש. אבל כשגורם מהשוליים של הימין מבצע רצח פוליטי, לא רק שהאקדח לא קדוש, כל הימין אשם יחד איתו. אנשי השמאל היו ונשארו בולשביקים. הם היו נרגעים רק אם כל אנשי הימין שהתנגדו לאוסלו היו יושבים מאחורי סורג ובריח.