יום המורה הארצי לשנת 2018 מצוין היום (חמישי) בפעם השישית. יום זה כבר מזמן נחשב לאחד מהימים העצובים של עובדי ההוראה בישראל. כולנו פוגשים עובדי הוראה והרבה. יותר מעורכי דין, טייסים, רופאים ומהנדסים, יותר מכל איש מקצוע שנפגוש בחיים. אנחנו פוגשים הרבה עובדי הוראה אבל שוכחים כמה הם חשובים. מערכת החינוך היא זו שאמורה לעצב את דור העתיד, להיות אנשים ערכיים על מנת שיחזיקו בתפקידי מפתח בחברה. אם כך, כיצד זה שבשנת 2018 עדיין אין הכרה לעובד ההוראה כדמות מרכזית וחשובה בחיינו?
בתקופת המהפכה התעשייתית בתי הספר ענו על שני צרכים חשובים ביותר: חינוך אחיד - כדי שכולם ידעו את אותו הדבר והצורך לשירותי בייביסיטר – ליצור מסגרת שתשמור על הילדים בזמן שהורים בעבודה. מאז אותה מהפכה עברו למעלה מ-200 שנה, מערכת החינוך לא השתנתה בהרבה ואופן ההתייחסות נשאר דומה – להעניק חינוך אחיד לכולם ולהיות שמרטף.
רוצים להעלות את קרנו של עובד ההוראה? על ההורים לכבד את עובד ההוראה ולהיות מעורבים בתהליך החינוך של ילדם אך לא להתערב בתהליך החינוכי.
על ארגוני העובדים לדרוש רפורמה מקיפה אחת מהגן אל האוניברסיטה, בשיתוף עובדי ההוראה. על משרד החינוך להקפיד על סינון איכותי של מועמדים להוראה, להעלות את רף דרישות הקבלה להוראה, לשפר את תהליכי ההכשרה, ליצור מסלולי קריירה, להעניק קידום בהתאם ליכולת מקצועית ולא רק וותק, והכי חשוב - ליצור אסטרטגיה של מדיניות מכוונת ארגון שמטרתה לשפר את איכות המורים וההוראה.
חינוך "זול" עולה לכולנו "ביוקר", היזכרו במסקנתו של דו"ח מקינזי שקבע כי "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". יש הרבה דרכים לחגוג את יום המורה, לי אין אפילו סיבה אחת לחגוג.
הכותב הוא מורה למערכות מידע וידע בבית ספר תיכון באשדוד