אני בן 89, גר לבד ברחוב דב גרונר 17 א' בירושלים ואני זקוק לעזרה. קיבלתי התראה לפני ניתוק חשמל ונותרו לי פחות מיומיים אבל אין לי איך לשלם. אני מתקיים רק מקצבת הזקנה שלי והיא מעוקלת בגלל חוב ישן מלפני יותר מ-17 שנה לבזק שתפח מאד עם השנים והגיע לאלפי שקלים. ההוצאה לפועל לא שולחת התראות על חוב אלא כשהוא מגיע למימדים שאני כבר לא יכול לעמוד בהם.

אני לא יכול לבקש כסף מבני משפחה כדי לשלם חשמל כי אז אצטרך גם בשביל אוכל ואף אחד לא יכול לפרנס אותי. אני אוכל פחות, מסתדר פה ושם, אבל כל יום אני עושה חישובים מה המינימום שאני צריך. אני אסיר ציון ועד גיל 84 עבדתי ושילמתי ביטוח לאומי כשהתנפחו לי הרגליים ולא יכולתי להמשיך לעבוד. מקום שעבדתי לא היה סדר של הפרשה לפנסיה.

אני לא יוצא מהבית כי אין לי אפשרות ללכת וכואבת לי הרגל. יש לי אוטו ישן מודל 96' שעומד למטה בלי ביטוח וטסט. הייתי נעזר בו אבל כבר לא יכול לעשות איתו כלום. מה יכול בן אדם לעשות? כל יום לחשב את הגרושים לחלב פה ולגבינה שם. אני לא רגיל לדבר כזה אבל המציאות מחייבת אותי. לא יכולתי לקנות דגים לשבת אז אין. ביקשתי פעם אחת מאחי שיש לו שמונה ילדים ואשה חולה אז הוא הביא לי חתיכת דג לשבת.

הילד שלי הגדול לא גר בארץ והבת גרושה עם ילד ויש לה בעיות משלה. אין לי יותר מדי ממי לבקש עזרה. אני לא יודע לאן לפנות, וברווחה צוחקים עלי ולא מאמינים לי שאני בחוב למרות שיש לי הכל במסמכים.

הרי אם אתה רוצה ללכת למועדון יום מעבר לעשרים ומשהו שעות הסיוע שאני מקבל בבית בשבוע אז מורידים לך מהסיוע בבית ואני לא יכול להסתפק בשאריות אז אני כל היום בבית. 24 שנים ו-11 חודשים שירתתי בכוחות הביטחון, הייתי 3 שנים במאסר כאסיר ציון ואין לי ממה לחיות. זאת התודה של המדינה.