מפקד כלא קציעות לשעבר בטור מיוחד: לטפל בניידים כמו שטיפלו במנהרות

בשב"ס נערכו לתרחיש הזה, אחרת זה היה מסתיים הרבה יותר קשה כפי שזה הסתיים ביום ראשון בלילה. צריך להבין שכלא קציעות זה מתחם של אוהלים, כשבכל אוהל יש 20 אסירים. ברגע שאתה פותח את דלת האגף, אתה נמצא לבד מול 120 אסירים ביטחוניים. קציעות זה כלא ייחודי. המצב האופטימלי הוא שכל האסירים יהיו בתאים סגורים, אבל זה לא המצב, כי החלטת בג"ץ בנושא מרחב המחיה של האסירים אילצה את שב"ס לפתוח את האגפים הללו.
 

בנוגע לחשש להסלמה, אני צופה שאם שב"ס יעבוד כמו שהוא יודע לעבוד ויקבל את הגיבוי של הדרג המדיני, המחאה תגווע מהר מאוד. אסירים מבינים כשמסבירים להם. ואם מסבירים להם שזה ביטחון ואף אחד לא מתעסק בביטחון, הם לא יתעסקו איתנו. אבל כשהם מבינים שאם הם יעשו מעשה הם יקבלו מה שהם רוצים, אז הם לוקחים את הסיכון.
 

אחרי אירוע כזה, חייבים להקשיח את היחס לאסירים הביטחוניים. אני עצמי הייתי מפקד בית סוהר קשוח, ולא פיקדתי רק על בית סוהר ביטחוני אחד אלא גם על נפחא, גם על רמון וגם על קציעות. המדיניות שלי הייתה שעל כל פיפס הכי קטן, הם היו מקבלים פטיש 5 ק"ג בראש. כמובן על פי הנהלים ולא על פי קפריזות חלילה.
 

אנשים לא תמיד מבינים שהסוהרים נמצאים כל הזמן בחזית, בסיכון יומיומי, גם כשאין פיגועים ואין הסלמות. אתם יודעים כמה התרעות יש לפיגועים נגד סוהרים? כמה אני הייתי מאוים? זה ששומעים על שלושה־ארבעה מקרים זה כלום. אתם לא שומעים על 300־400 סיכולים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן הציג לא מזמן דוח מסקנות בנוגע לאסירים הביטחוניים, אבל אני לא רואה שמישהו יישם אותו. 
 

בינתיים, השב"ס חשוף. המטרה שלו הרי היא לעצור הברחה של הפלאפונים לכלא, לחסום אותם ובכך למנוע את המוטיבציה של המבריחים. כולם יודעים שזה לא טלפונים למטרות תמימות. אחרי ששמעתי שלא מן הנמנע שהטיל שהתפוצץ במושב משמרת הוא תגובה על מה שקרה בכלא קציעות, אני לא אתפלא אם מדובר בשיחת טלפון שיצאה מהכלא. בסך הכל, זאת לא פעם ראשונה שיש חסמים אצל אסירים ביטחוניים. הבעיה היא שעכשיו הם מרגישים חולשה, אז ברגע כזה הם הולכים עם זה עד הסוף.