לאחרונה הורשע לראשונה סרבן גט בעבירה פלילית. מדובר באירוע חסר תקדים שכל אדם שוחר חירות, חופש ושוויון אמור לברך עליו. סוף־סוף ניתן למדינה כלי נוסף שיאפשר לה לכפות על הסרבן להעניק גט לאשתו. אלא שהדברים מורכבים יותר. בית משפט השלום הרשיע את מאיר גורודצקי משום שבמשך כ־20 שנים סירב להעניק לאשתו גט. מדובר בהרשעה ראשונה מסוגה שבאה בעקבות החלטת היועץ המשפטי, שלפיה במקרים המתאימים, סרבנות גט תעלה כדי עבירה פלילית ותצדיק הגשת כתב אישום. אלא שדווקא אשתו העגונה, צביה גורודצקי, לא תמכה בהרשעתו, והסיבות לכך מצויות בהיסטוריה של ההליכים הממושכים והעיקשים שהתנהלו נגדו, כולם במטרה לשכנעו להעניק גט.

ההליכים החלו ב־1998 עם בקשת אשתו לקבל גט, והמשיכו בהכנסתו למעצר בשנת 2000, מעצר שהוא ממשיך לרצות 19 שנים. כל השנים עמד גורודצקי במריו. השהייה בבתי מעצר שבהם תנאים קשים ביותר, הכוללים גם את השמתו בבידוד, לא הועילו, וגורודצקי נותר איתן בדעתו שלא להעניק גט לאשתו. הרשויות התחננו שיוציא עבורן את הערמונים מהאש. והוא סירב.

אחרי שנים ארוכות שלא קיבלה מענה מבתי הדין הרבניים, פנתה האישה לבית דין פרטי בבקשה שיתיר את נישואיה. פנייה זו נענתה, נישואיה הותרו, והאישה כבר לא רואה עצמה נשואה לו. בעקבות זאת, החליטה להגיש לבית הדין הרבני בקשה לסגור את תיק הגירושים ולשחרר אותו מהכלא. היא, בראייתה שלה, כבר לא אשתו ולא כבולה עוד לרצונותיו ולשיגיונותיו, ולכן מעצרו, או העמדתו לדין, כבר לא רלוונטיים מבחינתה.

כשזו המציאות, בכלל לא ברור מדוע סברו בית הדין הרבני וחטיבת התביעות המשטרתית שהרשעה בפלילים תשנה את דעתו, שכן גורודצקי בחר להקריב את חייו על מזבח עקשנותו. מדובר באדם שבחר לשבת כמעט שני עשורים בכלא ולא להעניק לאשתו גט. ברור שהמשפט הפלילי לא יכול לתת פתרון לעקשנותו. הכלא לא ירתיעו, וההרשעה לא תשנה את דרכיו. מדינת ישראל בחרה כאן בדרך הקלה; בדרך המחזקת ומהדקת את התלות של האישה ברצונו של בעלה – ברצותו ייתן, ברצותו ימשיך לעגן.

כדי לגבור על אדם שלא מעניק לאשתו גט במשך 20 שנים, חייבים להפוך אותו ללא רלוונטי. רק כך מדינת ישראל תעניק לנשים את הזכויות שמגיעות להן, רק כך היא תשיב להן את הכוח שנלקח מהן, רק כך בני הזוג יוכלו להמשיך בחייהם, כל אחד בנפרד, ויתפנו לאחות את השברים. על המדינה לקחת אחריות על הסוגיה ולפתור אותה בדרכים שמעניקות רק לה את הסמכות. אל לה לברוח מאחריות זו ולהעבירה לפתחם של הבעלים הסרבנים, אלו שמתחפרים בעקשנותם ומסרבים לשחרר את נשותיהם.

במקום להחמיר עם סרבני הגט, שמרביתם פועלים בצורה לא רציונלית ולכן אין מקום להשית עליהם סנקציות רציונליות, על בתי הדין הרבניים למצוא את סמכותם וכוחם בהלכה להתיר את העגונות, תוך נטרול תפקידם של הבעלים הסרבנים. בתי הדין צריכים לעשות שימוש בסמכותם להתיר את הנישואים תוך קביעה שהקידושין הינם בטלים מלכתחילה, בין היתר תוך שימוש בדוקטרינת “מקח טעות”, מקרה שבו הבעל מציג בפני אשתו העתידית נתוני שווא לפני החתונה. 

הכותבת היא מומחית למשפט פלילי ממשרד עורכי הדין חדד־רוט