1. מאות מיליארדי דולרים - זהו אומדן שוויו של הרכוש היהודי שהותירו אחריהם שלושה מיליון יהודים פולנים שהושמדו בשואה. זהו גם שווי הגזל המתמשך שמבצעות כל הממשלות הפולניות כלפי יורשי הנספים.
רבע מיליון ניצולים יהודים שחזרו לאחר המלחמה לפולין מרוסיה וגרמניה לא התקבלו בתופים ובמחולות, כיאה לניצולי התופת הנוראה ביותר שברא המין האנושי. הפולנים החביבים, שכניהם וחבריהם, שלפני המלחמה סגדו להם והחניפו להם כדי ליהנות מפירורי הצלחתם הכלכלית, הספיקו להשתלט על בתיהם ועסקיהם, בהנחה שלא ישובו לדרוש את רכושם. כל יהודי שחזר חי מהגיהינום אמלל ליסטים פולני, שהפך בן רגע לחיית אדם, הזועמת בעיקר על הגרמנים הרשלנים שהחמיצו את היהודי שבדירתו הוא התנחל לביש מזלו.
במקומות רבים הם יצאו למלחמה על הבית וקידמו את היהודים שזה עתה ניצלו בעור שיניהם מן התופת במקלות ובקלשונים. יהודים רבים ויתרו, ומי שלא ויתר, הוכה וברח. מסך של שתיקה כיסה על ההתנהגות הנתעבת הזו עד שנת 1946, השנה שבה נערך פוגרום קיילצה. בפוגרום נרצחו 40 ניצולי שואה ו־80 נפצעו מתוך 140 שהיו בעיר, לנגד עיניהם המעודדות של שוטרים וחיילים שלא נקפו אצבע. לצד קיילצה, שהביאה לבריחה המונית של יהודים, היו עשרות ומאות מקרים דומים שלא זכו לפרסום. אלפים נרצחו, רכושם של רבבות נשדד והופקע. זכרם נמחה. מלאכת הנאצים הושלמה.
לצד הטבח בידוואבנה, שבו נרצחו על ידי השכנים הפולנים יותר מאלף יהודים ב־10 ביולי 1941, מסמלת קיילצה את מה שהתרחש במקומות רבים בפולין של אחרי המלחמה. הרבה שיניים פולניות חרקו עד שניצולים זכו לקבל את ביתם בחזרה.
ידוואבנה וקיילצה היו, למרות הכל, חריגות. כשם שחסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים היו חריגים בקצה השני של הספקטרום האנושי. בתווך היו הרוב, שריצפו את הדרך לאושוויץ באדישות בהמית, בדרך כלל אוהדת, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בתנועת שחיטה על הצוואר לעבר היהודים שחלפו על פניהם בדרך למחנות. בידוואבנה פשוט לא הייתה להם סבלנות לחכות לנאצים. הם רק רצו לקדם במהירות את קבלת הבתים החדשים. בקיילצה הם פשוט הגנו על ביתם.
אם בקיילצה רצו הפולנים הפולשים להגן על קורת הגג, שכבר ראו בה כשלהם, מפני רבע מיליון הניצולים, כך הממשלה הפולנית רוצה היום להגן על רכושם של מיליוני הנספים מפני יורשיהם החוקיים.
הנרטיב החדש שמוביל נשיא פולין אנדז'יי דודה במטרה לשכתב את ההיסטוריה הפולנית ולהציג את העם הפולני כקורבן - לא יכול לעבור בשתיקה ובהבלגה יהודית. זה שהעם הפולני היה קורבן של הגרמנים לא סותר את היותו שותף פעיל לשנאה ולהרג מיליוני יהודים. העם הפולני היה והינו שותף פעיל בגזילת הרכוש היהודי. שום נרטיב לא יכול לשנות או לחפות על המציאות הזו.
ישראל צריכה לזקוף את ראשה בגאווה, ויחד עם הארגונים היהודיים בארה"ב להפסיק לרקוד טנגו עם הפולנים. כל עוד ממשלת פולין עסוקה בלגונן על זכותם של אזרחיה להחזיק ברכוש היהודי ללא פיצוי הולם - צריך להחליף את הדיסקט: להפסיק את טיולי הנוער למחנות ההשמדה. לקיים הסברה שתעצור את נחילי התיירים הישראליים לוורשה. להקים BDS ישראלי להחרמת פולין ולהצגת הנרטיב הנכון.
אי אפשר גם לשתוק נוכח האנטישמיות הפולנית הגואה, הגוזרת גזירה שווה בין גזל היהודים על ידי שכניהם הפולנים להלאמת רכוש ערבי בארץ ישראל לאחר מלחמת השחרור. היהודים בפולין לא היו אויבי האומה הפולנית, אלא בשר מבשרה. הם לא סייעו לגרמנים במלחמה ולא פינו את בתיהם מרצון, כדי לאפשר לגרמנים לכבוש את פולין ביתר קלות, והגיע הזמן להסביר לעולם שכמה בתים ערביים מטים ליפול ביפו, בירושלים או בכל מקום אחר בארץ, לא מגרדים אפילו את הרכוש היהודי שעליו השתלטו מדינות ערב.
כדור שני לשואה וכמי ששמע מכלי ראשון על תרומתם של הפולנים להשמדת שליש מעמנו - דבריו של נשיא פולין לא חולפים מעל לראשי, והתגובה העממית, הנזעמת ונוטפת האנטישמיות, בגין המלשינון שהוקם בניסיון לברר את היקף הרכוש היהודי שנגזל על ידי הפולנים ראויה לתגובה יהודית הולמת. החוצפה באיום על היחסים הדיפלומטיים עם ישראל מעידה על הצורך הדחוף בתיקונו של עולם. יוחזר השגריר מפולין לארץ לאלתר. יורד דרג היחסים הדיפלומטיים. למען יראו וייראו האנטישמיים, שהפכו את מחנות ההשמדה שלנו למקור פרנסתם.
ישראל צריכה לדרוש שמעבר לפיצויים בגין החרמת, גזילת והלאמת הרכוש היהודי בפולין - כל גרוש שייכנס לאושוויץ, בירקנאו, טרבלינקה ושאר המחנות יהיה קודש לשיקום העם היהודי ברחבי העולם ולהנצחת זכר השואה לדורי דורות.
2. הבחירה באבי חימי ליו"ר לשכת עורכי הדין ראויה מאוד ומרעננת. הוא קיבל תמיכה רחבה ומגוונת. הוא גבר על מועמד בעל מעמד ציבורי ופרופיל תקשורתי גבוה משלו, והבחירה בו היא הראיה לכך שניתן להנהיג מגובה העיניים. ניתן ואפילו רצוי.
זה החלק הקל. החלק הפחות סימפטי הוא זה הנוגע ליו"ר היוצא. ההתייחסות אליו אינה מיטיבה עם ציבור עורכי הדין. הקמפיין הרומס את ההנהגה היוצאת, שעד לא מכבר נשאוה על כפיים, מעורר מחשבות נוגות על הטבע האנושי. על התכונות העדריות של עדת מלחכי פנכה, ההופכים את עורם ומרשיעים ללא משפט. כמי שלא תמך באפי נוה בבחירות הקודמות, "התאכזבתי" קשות לטובה מכהונתו. מפעילות הלשכה, הן בתחום ההשתלמויות והן במישור של חיזוק מעמדה מול בתי המשפט, הכנסת והממשלה, ובעיקר משיתוף הפעולה המבורך עם שרת המשפטים איילת שקד, במאמץ ליצור בית משפט מקצועי, חזק, אבל גם פחות חד־ממדי ויותר ייצוגי, שיוכל לזכות באמון של הציבור כולו. נוה ראוי לתודה על פועלו החיובי ולאיחולי הצלחה במאבקיו המשפטיים לטיהור שמו.
גם בהקשר של קמפיין הדמוניזציה של נוה ראוי חימי לכל שבח על שלא הצטרף להמון הלינצ'אי ולא התכחש לקשר עמו.