פטיש על החזון הציוני: בתחילת השבוע שעבר התבצע בירושלים מה שנראה לי כמו שחזור של הסצינה המפורסמת מהסרט "הניצוץ", שבה כזכור, ג'ק ניקולסון, שמגלם סופר עם מחסום כתיבה, מאבד את עצמו לדעת, ובהתקף מאניה נועץ שוב ושוב גרזן בדלת חדר המלון. בגרסה הישראלית, דמותו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, התחלפה בשלדון אדלסון, שרה נתניהו והצמד פרידמן את גרינבלט, אשר נראו לי כמי שחובטים בעזרת פטיש באחד מעמודי התווך האחרונים ששומרים על יציבותו של המזרח התיכון כולו.
 
בטור שפרסם ב"מעריב" בשבוע שעבר ("אמת מארץ תצמח", 2.7.2019) טען פרופ' אריה אלדד כי נוכחותם של נציגי ממשל טראמפ חיובית וחשובה. אבל היא חשובה בעיקר לשני אנשים – טראמפ ונתניהו. 
 
טראמפ ונתניהו הם תאומים. שני מנהיגים חשודים בפלילים, שטובת ארצם היא משנית להישרדותם הפוליטית. שניהם משתמשים בפחד, שנאה והסתה כדי לקדם את עצמם, ושניהם נשענים על גורמים דתיים פונדמנטליסטיים שיממנו את ההרפתקאות הפוליטיות שלהם. בפועל, מדובר באותם גורמים קיצוניים – נוצרים אוונגליסטים ומשיחיסטים יהודים. 
 

גם פרידמן וגם פרופ' אלדד רוצים להחזיר אותנו לימי התנ"ך. פרופ' אלדד המשיל את "שלום עכשיו" ל"ילד אומלל שקורע את תעודת הלידה שלו בניסיון להכריז שאין לו הורים", בעוד שהוא עצמו מתבטא כמו ילד קטן שמסרב להתבגר, טורק דלתות ומתדפק על הרצפה בבכי כי היה לו כל כך כיף בגן, והוא לא רוצה ללכת לבית הספר. הנוסטלגיה התנ"כית של אלדד היא מסוכנת למדינת ישראל – ברמה החברתית, הביטחונית, הדיפלומטית והמוסרית. 
 
ירושלים הייתה ונותרה עיר מחולקת. סיור קצר לאורך קו התפר יחשוף את העובדה שבעמותות המתנחלים מנסים בכל כוחם להשכיח מלב הציבור הישראלי – ירושלים לא אוחדה, ובלבה יש חומה, גם אם לא פיזית. 40% ממיליון התושבים בבירת ישראל הם פלסטינים, אך עיריית ירושלים, בראשות משה לאון, מוצאת לנכון להעביר רק 10% מתקציב העירייה לירושלים המזרחית, וכך, ירושלים הפכה לעיר שאיננה מחולקת בין "מעלה" ו"מטה", אלא בין מערב לבין מזרח, או ליתר דיוק בין "ישראל" ובין "פלסטין".
 
"שלום עכשיו" היא תנועת השלום הגדולה בישראל, ולצד שאר ארגוני השלום והמאבק בכיבוש, נלחמת יום־יום נגד הכוחות הפוליטיים שמוכנים לרמות, לשקר ולגזול בעבור האפשרות להניף פטיש חמישה קילו על הסיכוי שאי פעם יהיה פה שלום אמיתי. פרופ' אלדד מאשים את השמאל הציוני בחוסר ציונות, אבל הימין המשיחי הוא הסיכון המשמעותי ביותר לחזון הציוני. עמותת אלע"ד היא חוד החנית של אידיאולוגיה פוליטית שמשתמשת בכוחנות ובלאומנות בשם השאיפה של מיעוט קיצוני לראות בית מקדש שלישי נבנה על הריסות מסגד אל־אקצא וחורבות מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. האידיאולוגיה הזאת היא פוסט־ציונות. 
הכותבת היא מנכ"לית שלום עכשיו