בסבב הברכות ביום ההולדת 8 של הבן שלי, הבנתי שכללי המשחק השתנו. הברכה הפופולרית שחזרה שוב ושוב מפיהם של הילדים הייתה אחת: "שתהיה מפורסם". ספק אם זו הייתה הברכה שרון קובי, ראש עיריית טבריה בן ה־47, קיבל מחבריו בילדותו, אך עושה רושם שהוא היה בין הראשונים שהפנימו עד כמה מדד הפרסום חשוב כיום יותר מכל דבר אחר.
הדרך לכבוש את לב הציבור עוברת במסלול הלייקים. כדי לזכות בהם צריך לבלוט, לבעוט במוסכמות, לזהות עצבים חשופים ולעורר פרובוקציות. והכל ללא תיווך, מול המצלמה בפייסבוק לייב או במקרה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בממלכת הטוויטר. מה שחשוב הוא לעשות את הדברים בצורה הפוכה מהממלכתיות, שהייתה כל כך חשובה בעידן הקודם. בעידן הטראמפיזם הסגנון הישיר והבוטה מנצח, והרשתות החברתיות הן כלי הנשק האפקטיבי ביותר.
כדי להבין את תופעת רון קובי חשוב להכיר בכך שכיום מסלולו של אדם נקבע לא רק על פי כישוריו ויכולותיו, אלא בעיקר על פי הנוכחות שלו במרחב הדיגיטלי.
לפיכך החלטתי לבדוק מהי עוצמתו של קובי בעולם הווירטואלי, באמצעות נתונים שאספתי מגוגל על מספר הגולשים החודשי הממוצע בישראל שחיפשו במנוע החיפוש את השם רון קובי. ערכתי השוואה לפוליטיקאים, ראשי רשויות ואפילו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. התוצאות הדהימו אותי.
רון קובי מנצח בגדול, עם 14,800 חיפושים. עוקף בקלות את אריה דרעי שר הפנים, שאיתו הוא מנהל קרבות קשים (6,600 חיפושים), ואפילו מנצח את טראמפ בכמות החיפושים בישראל (12,100 חיפושים). היחיד ששומר על המקום הראשון הרחק מכולם, עם יותר מ־50 אלף חיפושים חודשיים בממוצע, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מה אפשר ללמוד מהנתונים? שסגנון ממלכתי, המאפיין למשל את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, לא מסייע ואפילו פוגע בבולטות במרחב הדיגיטלי (3,600 חיפושים). עוד אפשר להסיק שאין קשר בין היכולת והכישורים הנדרשים על מנת לנהל עיר לבין הנוכחות בזירה הדיגיטלית. כך למשל רוביק דנילוביץ', ראש העיר המצליח של באר שבע, לא זוכה לבולטות במרחבי הרשת (3,300 חיפושים), ואילו קובי, שמככב בראש הטבלה, יודח מתפקידו לאחר חצי שנה בלבד.
מה שטוב לאמריקה
רון קובי עשה הכל לפי הספר. עוד ב־2011 הקים קבוצת פייסבוק בשם "מרימים את טבריה מהקרשים", וצבר עשרות אלפי עוקבים. הקבוצה שידרה בפייסבוק סרטונים שבהם נראה קובי מקלל בשפה בוטה ומדבר באופן כזה שמעולם לא שמענו מפי מי שמתיימר להיות נבחר ציבור. הוא השתלח בעובדי עיריית טבריה ובראש העיר זוהר עובד, ואף שילם מחיר על כך כשנעצר על ידי המשטרה, לאחר שפרסם את תמונתו של עובד. הכל תועד באופן יומיומי, כמעט שעתי ברשתות החברתיות.
ב־2013 התמודד לראשונה על ראשות עיריית טבריה, אך לא עבר את אחוז החסימה. למרות הכישלון קובי המשיך לעבוד במלוא המרץ בעיקר בזירה הדיגיטלית, ובבחירות שנערכו ב־2018 ניצח - ובגדול. נראה כי להיבחרותו של טראמפ לנשיאות ארה"ב הייתה תרומה ניכרת להתחזקותו של קובי, כי מה שטוב לאמריקה טוב גם לישראל, ובטח שטוב לטבריה.
אחרי שנים של הידרדרות והזנחה, טבריה הייתה זקוקה למושיע. קובי, שהפך עצמו לגיבור־על וירטואלי, הצליח לשכנע את כולם שלמרות הסגנון הבוטה ואולי בזכותו הוא זה שיצליח להביא את השינוי המיוחל.
אי אפשר שלא להזכיר את העובדה שקובי העלה את נושא הכפייה הדתית למודעות שיא והצליח לשים את טבריה על המפה בחודשים האלה. בזמן הקצר שעמד לרשותו הוא ניסה לשפר את נראות העיר ולרומם את התיירות. היו רגעים שבהם גם אני כמעט השתכנעתי שאולי כדאי להתפשר על הסגנון של האיש לטובת הצלתה של העיר. אבל במבחן התוצאה טבריה הפסידה.
מה שקובי לא הבין זה שפרובוקציות ושיח מתריס טובים אולי למציאות הווירטואלית, אבל הם אינם יכולים להוות תחליף ליכולות ניהוליות בעולם האמיתי, בייחוד לא בעיר מורכבת ורוויית אתגרים כמו טבריה.
כשהוא מותיר אחריו עיר במשבר, עם רחובות מלאים בשנאה, קובי כבר סימן את היעד הבא: הבחירות הארציות. הכישלון בטבריה לא מהווה מבחינתו פגיעה בסיכוי למרוץ בבחירות הארציות, להפך. ותסמכו עליו שזה לא מה שיעצור אותו, גם בשבוע מאתגר כמו זה שעבר עליו.
בתחילת השבוע הצביעו חברי מועצת העיר בפעם הרביעית נגד תקציב העירייה, וכתוצאה מכך קובי אמור להיות מוזמן לשימוע במשרד הפנים בקרוב ועלול להיות מפוטר. אבל במקום להילחם על טבריה, ראש העיר התרוצץ באולפני הטלוויזיה מתוכנית לתוכנית והשתמש במלחמה הפנימית בעיר כפלטפורמה לקידום "הימין החילוני", רשימתו לכנסת, תוך שהוא מצהיר כי לפי סקרים פנימיים יש לו לפחות 6 מנדטים.
רק לפני מספר חודשים דיבר קובי באותה תשוקה ולהט על הרצון שלו להצעיד את טבריה קדימה. כיום הזמירות אחרות. במקום שהוא ישתמש בגבם של תושבי טבריה כמקפצה למימי הפוליטיקה הארצית, היה נכון שיקפוץ קודם למי הכנרת ויעמוד בהתחייבות שנתן לבוחריו. נראה שעל מנת למנוע הישנות של מקרים כאלה בעתיד יש מקום לשקול חקיקה שתחייב ראש עיר לסיים את הקדנציה המוניציפלית שלו בטרם יתמודד לבחירות ארציות.
בניגוד להצהרותיו נראה שקובי מבין שהסיכויים שלו לעבור את אחוז החסימה בספטמבר אינם גבוהים. אבל אל תטעו, הוא כאן בשביל להישאר. וכבר הוכח שבחירות בישראל הן אירוע שעלול לקרות מוקדם מהצפוי. כולי תקווה שבפעם הבאה נדע לבחון אותו ושכמותו על פי כישורים וביצועים בחיים האמיתיים ולא רק בבועה הווירטואלית.