ימים עצובים. ההודעה של היועץ המשפטי לממשלה פילחה את לבי. ידעתי שהיום הזה צפוי להגיע - אבל אף פעם לא איבדתי את התקווה. האמנתי שבסופו של יום תהיה התעשתות, התפכחות; שראשיה של מערכת אכיפת החוק, הפועלת מזה שנים ללא כל פיקוח ציבורי אפקטיבי, לא ילכו עד הסוף עם המהלך השגוי שנפתח, למיטב שיפוטי, בחטא. בתמימותי, חשבתי שעוד לא פסה מהעולם ההגינות.
אבל זה לא קרה. מסע הציד שנפתח לפני שנים הגיע לסיומו. "השועל" ניצוד – והציידים עולזים. יש, כמובן, רבים השמחים על ההודעה על הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה; ואין לי כל דרך לדעת אם הם רבים או מעטים. אבל בדבר אחד אני בטוח: יגיע יום וגם בקרב אלה המקדשים היום, כביכול, את שלטון החוק תחול רגרסיה. החרב שנשלפה מהנדן לא תעצור. הטרור המשפטי יכה בכולם.
לכן, גם במחנה העולז צריכים היום לדעת שנפל דבר בישראל. האוליגרכיה המשפטית שאהרן ברק ייסד לפני כרבע מאה, כשהחליט, ללא כל סמכות בדין, שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא החוקה של מדינת ישראל, תוך התעלמות מהקולות שהזהירו כבר אז שמערכת המשפט עלתה על מסלול של התנגדות עם המערכת הנבחרת, השלימה את התגברותה על שאר זרועות השלטון. מקבילית הכוחות שוב אינה קיימת. עקרון הפרדת הרשויות נעלם. האיזון בין מרכיבי השלטון השונים שצריך להיות בכל חברה דמוקרטית התאדה. מה שמכונה במדינות המתוקנות CHECKS AND BALANCES כבר לא קיים במחוזותינו. פרקליטות המדינה הצליחה להעלים אותו. ראשיה השלימו מהלך המכונה בעולם המסחר השתלטות עוינת.
נבחרי הציבור נפלו שדודים. זרועות התמנון של מערכות המשפט כבר לא יניחו למערכת הנבחרת לשלוט. המגבלות שיוטלו עליה יהיו בלתי נסבלות. כמעט ולא יהיה טעם בקיומן של בחירות. כל החלטה שלטונית תצטרך לעבור את המסננת של יועצים משפטיים. עקרון הסבירות ישלוט. פקידות בלתי נבחרת תקבע כיצד היא תיראה.
בית המשפט העליון יהיה רשאי להעביר תחת שבט ביקורתו כל החלטה של נבחרי הציבור. המידתיות, בעיניו של השופט, היא שתקבע מה ראוי לעשות - וכיצד ראוי לנהוג. שלטונה של התת־מדינה, הלא נבחרת, המכונה בארצות הברית DEEP STATE יהיה מוחלט.
בזמנו, כאשר משה קצב הועמד למשפט, טענתי ללא הרף שמשפטו יהפוך למשפח – וכך היה. לא היה לו כל סיכוי מול מערכת משפט שאכלה במשך שנים הדלפות זדוניות ומגמתיות, לרבות הערכות משפטיות מפי בכיריה לשעבר. שופטים הם רק בני אדם. הם קוראים עיתונים. הם נחשפים לשיחות סלון. אין כל אפשרות להבטיח לבנימין נתניהו משפט הוגן. ספק אם שופטים שטופים במידע כוזב יוכלו לצלול לתוך הבעיות העובדתיות והמשפטיות שבכתב האישום שעליו הכריז אביחי מנדלבליט.
עם זאת, לא הייתי מציע לנתניהו לומר נואש. יש מאחוריו ציבור ענק המאמין בחפותו; שיודע שנעשה לו עוול משפטי. אסור להניח לכוחות העולים מתוך בורות של זוהמה משפטית להשתלט על המשטר הדמוקרטי. הדברים נחשפו לאורך כל הדרך: התקלות, החוקרים שעשו כעולה על רוחם בהסכמת הפרקליטים המלווים, המדליפים שביקשו לגנוב את דעתו של הציבור.
את כל אלה יהיה צורך לחשוף, כנראה, בעזרתה של ועדת בדיקה ממשלתית. יהיו עתירות לבג"ץ – אבל אסור להתיירא מפניהן. הבחירות הבאות כבר בפתח – וצריך להאמין שגם משם יכולה לבוא הישועה. מאחורי הפרגוד, בעמדת הקלפי, לכל אחד תהיה האפשרות לעשות חשבון נפש.