מערכת בחירות שלישית היא ההזדמנות האחרונה לתקן את פגמי המערכת | דעה

אדוני היו"ר, כנסת חלשה: במצב הפוליטי שיצרו נתניהו וליברמן, מערכת בחירות שלישית היא הרע במיעוטו. הראשון נאחז בבלפור כבקרנות המזבח והאחר נאחז בססמה “מילה זו מילה” (כל עוד היא משרתת את האינטרסים שלו, כמובן). אבל, מי יודע מה הוא רוצה. כל הקומבינות הפוליטיות שנרקחות בדקה ה־90 מעליבות ועלובות. מטרתן למנוע בחירות במחיר מבצע, במסגרתו יקבל נתניהו עוד חמישה או שישה חודשים בראשות הממשלה תמורת התחייבות בלתי חוזרת לעמוד בהסכם רוטציה עם כחול־לבן. עסקת חבילה אחרת כוללת חקיקת בזק של סעיפים בחוק יסוד: הממשלה והתחייבות של ראשי בלוק 55 להישאר בה גם תחת ראשותו של גנץ. רגע, אם טובת המדינה לנגד עיניהם וגנץ הוא מועמד לגיטימי - מדוע לא יפרקו את הבלוק כבר עכשיו? 
 

מכיוון אחר מופנים החצים והלחצים אל יאיר לפיד הנתפס כחסם העורקים שמונע ממשלת אחדות. הטוראי של הקוקפיט סופג אש בכינון ישיר. מבקשים ממנו לוותר ולאפשר ל”כחולבנצ’יקים” לחבור לליכוד כבר עכשיו, ולהעניק לנתניהו מצנח זהב כדי שיוכל לספח את בקעת הירדן ולהשלים את ברית ההגנה עם ארצות הברית. יש לקוות שהם לא ייכנעו לתרגילים המגוחכים האלה ויפנימו שהם לא הבעיה. הם הפתרון. אם יחברו לליכוד הם יהפכו בן רגע לחלק בלתי נפרד מהשיטה המשחיתה של נתניהו. ולכן, את מכבש הלחצים יש להפנות לחברי הכנסת של הליכוד.
 

אבל יש עוד שחקנית בזירה הפוליטית – כנסת ישראל. בימים אלה הכדור במגרש שלה. בסמכותה לגבש רוב קואליציוני ולבחור ממשלה, אבל בפועל אין בכוחה לעשות דבר. היא חלשה ומוחלשת כמוסד. יעידו על כך נתוני מדד הדמוקרטיה המצביעים על מקומה בתחתית רשימת המוסדות הממלכתיים הזוכים לאמון הציבור. לא הועילו מאמציו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להנגיש את הכנסת לציבור במופעי מוזיקה חינמיים ברחבת הפרלמנט, וגם לא באמצעות ליצנים או פסטיבל מספרי סיפורים. 

 

המשבר הפוליטי חושף את הכנסת במערומיה. היא הריבון, נבחריה הם נציגי העם. כל אחד מהם התחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותו בכנסת. זו התחייבות אישית שאיננה כוללת נאמנות למפלגה או לאדם מסוים ואפילו לא לראש הממשלה. אבל, שיווי המשקל ומנגנון האיזונים הפנימי השתבש. רוב חברי הכנסת נבחרים במסגרת רשימות הנקבעות על ידי אדם אחד או קבוצה קטנה. הם חבים את בחירתם ליו"ר המפלגה ומכאן, בסדר יורד, הם מחויבים למשמעת סיעתית, למשמעת קואליציונית ולהחלטות הממשלה. רק בסוף הרשימה נמצא האינטרס הציבורי והמצפון האישי. 
 

במילים אחרות: הרשות המחוקקת והמפקחת הפכה למחלקת הוצאה לפועל של הרשות המבצעת. כבר שנים שהכנסת נשלטת על ידי הממשלה, אבל החודשים האחרונים דרדרו אותה לשפל חסר תקדים. רוב חברי הכנסת הפכו לניצבים־סטטיסטים בהצגה הגדולה המנוהלת בידי חבורה של פוליטיקאים ציניים. הם בוודאי לא רוצים בחירות, אבל אין בקרבם דמויות עצמאיות, בעלות שיעור קומה ועמוד שדרה, שבכוחן להתייצב כחומה בצורה ולבלום את דהרת נתניהו וליברמן לעבר עוד מערכת בחירות חסרת תוחלת. חבל. זה היה יכול להיות מרד פרלמנטרי מפואר שהיה משיב לכנסת את כבודה האבוד. 
 

מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של חורף שחון. כל מי שחפץ לראות את “האביב הישראלי”, צריך לבוא חשבון בקלפי עם האנשים שבמעשיהם ובמחדליהם מדרדרים את הדמוקרטיה הישראלית אל פי התהום. מערכת בחירות שלישית היא אולי ההזדמנות האחרונה לתקן את הפגמים ולאתחל את המערכת מחדש. בהקשר הזה, שינוי שיטת הבחירות בדרך שתעצים את השפעתו של הבוחר, חייב להיות אחת המשימות הראשונות של הכנסת הבאה.