לפני ימים אחדים פורסם דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי – עוד דוח עצוב שמראה כי מצבם של הקשישים העניים במדינת ישראל הולך ומחריף.
אלפי מאמרים נכתבו עד היום על הבושה שעלינו לחוש כאשר בוחנים את יחסה של מדינת ישראל לזקנים. כמעט 200 אלף זקנים שהקימו את המדינה, לחמו בה ונלחמו עבורה – הם היום עניים. אנו אולי מכירים את העבר, מוקירים ולומדים את ההיסטוריה, אבל בהחלט לא זוכרים לכבד את הזקנים, דור המייסדים, ונזכרים בהם פעם בשנה כאשר מתפרסם דוח כזה או אחר. רובנו זוכרים לרגע וממשיכים הלאה בנושאים שעל סדר היום הלאומי.
בשנה האחרונה התקיימו במדינת ישראל שלוש מערכות בחירות, בחירות שעלו הון ושבמהלכן הורע מצבם של עניי ישראל בכלל ושל העניים הזקנים בפרט.
בכנסת המתפקדת האחרונה פעלו מספר חברי כנסת לקידומה של תוכנית אב לאומית לנושא הזקנה. מדובר בתוכנית רב־שנתית שאמורה לספק מענה לבעיות הזקנים במדינת ישראל, ושתמנע את חרפת הרעב שמתועדת לא אחת בתקשורת הכתובה והמשודרת בכל פעם כשדנים בדוח העוני. למרבה הצער, עם סיום עבודתה של הכנסת גם תוכנית האב הוקפאה ולמעלה משנה הנושא לא נדון או מקודם.
מדינת ישראל לא יכולה להמתין עד שהכאוס הפוליטי יסתיים, היא לא יכולה להמתין לבחירות שיתקיימו בחודש מרץ ואולי לבחירות שאחריהן, כי בזמן הזה כ־170 אלף זקנים עניים חיים במחסור, ברעב ונאלצים לבחור בין אוכל לתרופות – בחירה לא הגיונית שאינה מכבדת אותנו כחברה. מדינת ישראל חייבת להילחם בעוני, למגר אותו ולעצור את הבושה של זקנים עניים.
מדינת ישראל חייבת לחזור לתוכנית האב הלאומית בנושא הזקנה, תוכנית רב־שנתית מסודרת, מאורגנת ומתוקצבת כזו שאיננה תלויה בחילופי שרים או בחילופי פקידים. הטיפול בזקנים לא יכול להיות תלוי במצב הפוליטי של מדינת ישראל. המדינה חייבת לנהוג בכבוד כלפי הזקנים למען עתידה ולמגר את התופעה המבישה של עוני קשישים, בהקדם ובצורה מסודרת אחת ולתמיד.
הכותב הוא יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה