סביר להניח שלא הצלחתם להעביר שעה שלמה בשבוע החולף מבלי להיתקל בשם "נעמה יששכר" לפחות חמש פעמים, אלא אם הייתם השבוע בחדר בידוד מפני שנדבקתם בנגיף הקורונה. שמה של הצעירה הישראלית קופץ לנו בהתראות בפלאפון, מופיע נון-סטופ במסך הטלוויזיה ונאמר שוב ושוב על ידי כל אדם שיודע לקרוא ומרגיש צורך עז להביע דעה.
מעטים הצעירים שטיילו לאחר הצבא במזרח הרחוק או בדרום אמריקה ולא נחשפו לחשיש במקרה הטוב, ולסמים כבדים יותר במקרה הרע. חלקנו ניסינו, חלקנו לא אך כולנו באופן כזה או אחר יכולנו להיות נעמה יששכר. צעירה - שבין אם שכחה להוציא מהתיק את תשעת הגרמים הארורים ובין אם הוכנסו לתיקה בחשאי - פעלה בחוסר אחריות, אך בוודאי שלא ציפתה לגל הצרות שהגיע בעקבותיו.
אני לא חושבת שקיים מישהו שיערער על העובדה שהעונש של נעמה מופרז וקיצוני, והסיוע של מדינת ישראל היה ראוי ואף מתבקש. אם קיים כזה אדם- הוא מוזמן להפסיק לקרוא. בתור מישהי שנעמה יששכר יכלה בקלות להיות כל אחת מחברותיה - ואפילו היא עצמה - זו ההנחה הבסיסית מבחינתי כדי שנוכל לדון בנושא.
כן, אין ספק שהעיסוק ביששכר היה רב וגזל זמן מסך ניכר בכל אמצעי התקשורת הסובבים אותנו. ומצד שני - למה ציפיתם? ראש הממשלה, שהוא רק האדם הכי מדובר במדינה, מכין אותנו במשך תקופה ארוכה, ובלי התחייבות למועד מסוים, שהבחורה שקיבלה עונש לא פרופורציונלי באחת המדינות שהכי מפחיד להיכלא בהן עתידה להשתחרר בקרוב. ואם זה לא מספיק- הוא גם יהיה שם והיא תחזור יחד איתו. מה ציפיתם שאמצעי התקשורת יעשו? ידברו שוב על התיקים של ביבי? התגעגעתם?
האם ראש הממשלה פעל לשחרור יששכר רק כי אנחנו לפני בחירות? האם המהלך הזה לא היה קורה אם בני גנץ היה ראש הממשלה? האם יפה יששכר נגעה לליבו והוא עשה זאת מטוב לבו בלבד? האם האינטרס הפוליטי גבר על האינטרס האישי?
האמת היא שהתשובות לשאלות הללו לא נמצאות אצל אף אחד. והנה לכם עובדה מדהימה: אינני נמנית עם תומכי ראש הממשלה. ועם זאת, אני מעריכה את העובדה שהוא הפעיל מאמצים כדי להחזיר את נעמה לביתה. כן, ברגע אחד אני נזכרת בתמונה המגוחכת בה יפה יששכר מוצבת ליד פוטין, מי שבאופן כזה או אחר הרס את חייה בשנה האחרונה, לצד ראש הממשלה ואשתו, וכולם יפים ומכובדים כאילו מדובר בטקס הדלקת משואות, וברגע אחר אני תוהה- מה היה עדיף? שהשחרור של נעמה יידחה רק כדי שהמהלך לא ייראה מתוזמן? עם יד על הלב, אתם באמת חושבים שקיים אזרח ישראלי שמתנגד לראש הממשלה והחליט להצביע מחל בקלפי רק משום שנעמה יששכר חזרה בקדנציה הנוכחית של נתניהו?
קמו המבקרים ואמרו: "אין לנו מספיק צרות בארץ לדבר עליהן? מוטב היה שיסקרו את מצב הקשישים העגום בארץ ואת משבר הבריאות במקום לגולל את הפרשה שוב ושוב". הרשו לי להזכיר לכם פרט טריוויה מעניין: גם לפני פרשת נעמה יששכר, לא עסקו כל היום - לצערי הרב - במצב הקשישים הקופאים בביתם. נגזר עלינו לחיות במדינה נהדרת אך גדושה בשערוריות ופרשיות, בכל פעם אחת אחרת. ונחשו מה, יש לי תחושה שגם בחודשים הקרובים, עם הישככה של פרשת יששכר, עדיין לא ימלאו את מסכי הטלוויזיה שלנו הילדים מתחת לקו העוני, משבר החינוך והאלונקות במסדרון. אז בואו לא ננסה לנמק את הכעס שלנו על בנימין נתניהו בסיבות שאינן קשורות לנושא.
לא, נעמה יששכר היא לא הילדה של כולנו. היא הילדה של יפה יששכר בלבד, וכך גם היא בעצמה הייתה רוצה להיות. לא היא ביקשה את התשדירים הבלתי פוסקים, לא היא ביקשה שכל אמצעי התקשורת ישדרו תמונות שלה לכודה בתא מאסר ותאמינו או לא - היא אפילו לא ביקשה את ברהנו טגניה שייצמד לאחותה הממתינה לה בבית, במשך שעות ארוכות ובחוסר רגישות מחפיר יפציר בה להפעיל ספיקר (!) במהלך השיחה הראשונה בין שתי האחיות הנרגשות, רגע לאחר שיצאה נעמה מהכלא.
אז נכון, נעמה היא לא גיבורה, לא אסירת ציון ולא שבויית מלחמה. אבל מי לעזאזל טען אחרת? היא בסך הכל בחורה צעירה, רגילה לחלוטין, שפעלה בחוסר אחריות ונקלעה לפלונטר פוליטי נוראי. לשמחתה, הפלונטר הזה נפתר, לא משנה כבר בזכות מי, ואת הלילה הקרוב היא תעביר בבית יחד עם משפחתה, כנראה כשהיא רגועה ומאושרת מאי פעם. אלוהים, אי אפשר לרגע אחד - פשוט לשמוח בשבילם – ומחר לחזור להאשים את כולם?