לא היה עיתוי בעייתי יותר להופעת הקורונה - בהקשר הישראלי-פלסטיני - מאשר עתה. התפרצות המגפה מתרחשת כאשר יחסי ישראל והרשות מצויים בשבר עמוק נוכח "עסקת המאה", וברצועת עזה הרגיעה השברירית תלויה על בלימה. ואולם, ככל שחולף הזמן מסתמן כי האיום המשותף עשוי לגלם גם הזדמנויות.
מגיפת הקורונה ממחישה בראש ובראשונה את הזיקה ההדוקה בין ישראל לבין איו"ש ורצועת עזה במישור הכלכלי־אזרחי. הפלסטינים תלויים בישראל בהיבטי תעסוקה, תנועה וסיוע, בעוד כוח העבודה הפלסטיני חיוני מאוד לישראל. בקרב שני הצדדים מתפתחת אפוא חרדה עמוקה מפני סגירת גבולות הרמטית, שעלולה להיות בעלת השלכות אסטרטגיות.
באיו"ש מתהדרת הרשות כי הצליחה להשתלט על התפשטות הקורונה, אך במקביל מקנן בממשל ובציבור הפלסטיני חשש מפני מניעה רחבה וממושכת של יציאת 120 אלף פועלים לעבודה בישראל ובהתנחלויות - דבר שיערער את מרקם החיים האזרחי, שהוא היסוד האמיתי לשקט היחסי באיו"ש. ההבנה הזו נטועה בעומק החשיבה של ישראל, שנמנעת עד כה מהשתת הגבלות נרחבות על הקשר האזרחי־כלכלי עם איו"ש.
ברצועת עזה המצב מורכב יותר. עד כה אומנם לא התגלו נשאי קורונה באזור, אולם מפלס החרדה בציבור העזתי גבוה, בעיקר משום שברור לו כי אין לממשל חמאס אמצעים לטפל במחלה אם וכאשר תפרוץ באזור. לקחי העבר כבר לימדו כי יש קשר גורדי בין המציאות האזרחית ובין הביטחונית באזור, וגם הפעם אפשר כי מצוקות אזרחיות, קל וחומר מחאה נגד חמאס, יתועלו לחיכוך עם ישראל.
אולם אתגר הקורונה עשוי לגלם גם מספר הזדמנויות. ראשית, מיקוד כל הצדדים בנושא עשוי לסייע להפחתת הסיכון לחיכוכים אלימים בטווח הקרוב, במיוחד בעזה. הסיוע שישראל מושיטה לפלסטינים בהקשרי הקורונה עשוי לסייע בריכוך מסוים של המתח עם הרשות, ומול הרצועה - להוות מנוף לחילוץ ויתורים מחמאס, למשל בכל הנוגע לשימור הרגיעה הביטחונית, וייתכן שאף בתחום השבויים והנעדרים (נקודה שחשוב שישראל תעלה נוכח בקשות סיוע עתידיות מצד חמאס). ישראל צריכה להיערך להגברת תמיכתה האזרחית בזירה הפלסטינית לטובת שימור היציבות הביטחונית, אולם היעד הזה יהיה קשה יותר מאשר בעבר נוכח האתגר הכלכלי המחריף שישראל עצמה ניצבת בפניו בימים אלה.
הכותב הינו אלוף במילואים ומשמש כראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין, אוני' תל אביב