במונחים משפטיים ההסכם הקואליציוני הוא לא פחות מפיגוע חוקתי. במידה רבה הוא משנה מהיסוד את המבנה הקונסטיטוציוני של ישראל, שנבנה בעמל רב במשך השנים. עקב בצד אגודל.

שני החוקים העיקריים שנידונו לשינויים בדרך של הוראת שעה - כלומר, שינויים שתקפים רק לכנסת הזאת ומתבטלים מאליהם עם סיום כהונתה - הם חוק יסוד "הכנסת" וחוק יסוד "הממשלה", בנוסף לשורת חוקים שנדרשים לשינויים קטנים, אבל משמעותיים.  

שינויי החקיקה החלו להידון בכנסת בשבוע שעבר, והם צפויים להימשך גם השבוע. אלא שסיעת יש עתיד לא עושה חיים קלים למי שעד לא מזמן היו השותפים הקואליציוניים שלה, ומשתמשת בכלי פרלמנטרי הנקרא "פיליבסטר". זהו תמרון פוליטי שנועד לעכב הכרעות בבית המחוקקים באמצעות משיכת זמן, לרוב דרך נאומים ארוכים. 

ככל הנראה, יש עתיד מנסה לגרום לכך שיחלפו 21 הימים שבהם רשאית הכנסת על פי החוק לכונן ממשלה ולהוביל לבחירות רביעיות. יש להניח שאם המהלך שלהם יצליח, הקואליציה תאריך בחקיקה את המועד. כך שככל הנראה, ניסיונם נידון לכישלון.

מליאת הכנסת בדיון על חוק הרוטציה (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)
מליאת הכנסת בדיון על חוק הרוטציה (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)

הפיכת ההסכם למחייב באמצעות חקיקה, נדרשת בשל חוסר האמון הבסיסי בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו"ר כחול לבן בני גנץ, והיא יוצרת מאורעות חד־פעמיים במערכת השלטונית. כך למשל, השבעה משותפת של השניים לתפקיד ראש ממשלה ברוטציה, ומחוץ לתקופת הכהונה ייקרא בעל התפקיד שאינו מכהן - "ראש ממשלה חלופי", תפקיד שלא קיים בחקיקה. 

חקיקה חדשה נוספת שנדרשת כעת היא קיצור משך הכהונה של הכנסת לשלוש שנים במקום ארבע, ו"הקפצה" של חברי כנסת מאותה סיעה מעל מועמדים קודמים להם לכנסת.

החוק קובע כי אם חבר כנסת מסיים את כהונתו, אם בשל מינויו לשר ואם מסיבה אחרת, חבר הכנסת הבא ברשימה שהוגשה ערב הבחירות בוועדת הבחירות בא במקומו. אלא שהפיצול ברשימתו של גנץ יצר מצב שאם חבר כנסת מכחול לבן מסיים את כהונתו, יבוא במקומו חבר כנסת מהאופוזיציה. 

ההסכם הזה, אם יחוקק, ימשיך לאתגר את בג"ץ, שכבר הוגשו אליו עתירות בעניינים אחרים הקשורים לממשלה החדשה. למשל, מסוגלותו המשפטית של ח"כ שהוגש נגדו כתב אישום לכונן ממשלה. החוק קובע שראש ממשלה יכול לכהן בתפקידו עד פסק דין חלוט של בית משפט, אך הוא שותק בכל האמור להקמת ממשלה. כעת רוצים העותרים לבג"ץ להחיל על ח"כ המקים ממשלה את הלכת "דרעי ופנחסי". 

סעיף בעייתי נוסף בהסכם הקואליציוני הוא הקובע כי שני חברי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים יהיו מהקואליציה, בניגוד לנוהג שעל פיו גם לאופוזיציה יש נציג בוועדה.

בנסיבות הקיימות בג"ץ לא צפוי לפסול את ההסכם הקואליציוני בשל השינויים בחקיקה. בית המשפט העליון עשוי להתערב בשני נושאים בשל היעדר חוקתיות. בפעם הראשונה, הוא עשוי להתערב בהרכב הוועדה למינוי שופטים, ולהורות כי לאופוזיציה חייב להיות נציג בוועדה. במקרה השני, הוא יורה ככל הנראה שאם ח"כ מכחול לבן יתפטר מהכנסת, ייכנס במקומו חבר נוסף מאותה סיעה, גם אם אינו האדם הבא ברשימה שהוגשה לוועדת הבחירות. 

הירושה של אוחנה

שר המשפטים אמיר אוחנה מסיים בשעה טובה את כהונתו קצרת הטווח. הוא כנראה שר המשפטים הפחות משמעותי שכיהן בתפקיד עד כה. ערב עזיבתו הוא השאיר במשרד ירושה קשה, שהינה בבחינת פצצת זמן מתקתקת.  

אמיר אוחנה (צילום: אוליבייר פיטוסי, פלאש 90)
אמיר אוחנה (צילום: אוליבייר פיטוסי, פלאש 90)

לפני כשלושה חודשים סיים על פי הדין פרקליט המדינה שי ניצן את תפקידו. בשל העובדה שכיהנה באותה עת ממשלת מעבר, לא התאפשר למנות פרקליט מדינה קבוע באמצעות ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. מכאן שנוצר הצורך למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה.

בהיבט החוקי, הסמכות למינוי ממלא מקום הינה בידי השר הממונה, במקרה הזה שר המשפטים. על פי מבחן השכל הישר, היה אמור אוחנה להתייעץ עם מנדלבליט עם תום שלושת החודשים ביקש השר אוחנה להאריך את תקופת כהונתו של אלדד בשלושה חודשים נוספים. אתמול, בעקבות עתירה שהוגשה נגד הארכת כהונתו הזמנית, הוציא בג"ץ צו ביניים שמקפיא את כהונתו הזמנית של ממלא מקום פרקליט המדינה, ומנע אפשרות למינוי מחליף עד למתן החלטה אחרת. 

הסיפור הזה מזכיר לי את הקרע העמוק שנוצר בשנות ה־80 בעקבות פרשת השב"כ בין ראש השב"כ אברהם שלום, למשנה שלו ראובן חזק, שעתיד היה לרשת את מקומו כעבור חודשים אחדים.

עו''ד דן אלדד (צילום: דוברות משרד המשפטים)
עו''ד דן אלדד (צילום: דוברות משרד המשפטים)

חזק נפגש עם ראש הממשלה דאז שמעון פרס, והאשים את שלום בעבריינות ובמעשי חתרנות. הוא ביקש מפרס להדיח את ראש הארגון מכהונתו. פרס השיב לו שאין לו כישורים לשפוט בין הגרסאות הסותרות שהוצגו בפניו, וכי כאשר בארגון גדול וחשוב נוצר משבר בין ראש הארגון לסגנו - ראש הממשלה יבחר תמיד את הצד של ראש הארגון. פרס הציע לחזק להתרחק מהשב"כ, ולצאת ללימודים בחו"ל על חשבון המדינה. אך חזק סירב.

 אף על פי שבסופו של דבר התברר שהצדק היה עם חזק, ההחלטה של פרס הייתה לגיטימית באותו מועד. הוא לא ידע את מה שנודע לו אחר כך.

אפשר לעשות גזירה שווה גם למקרה שלפנינו ולקבוע שגם אם מנדלבליט טעה בהערכתו את דן אלדד, הוא היה צריך להתייצב מאחוריו ולכבד את החלטותיו.
 
[email protected]