נדמה שבמהלך ימים אלה של קורונה שאלת הסיפוח היא כספחת לישראל, ואיש אינו מתעכב לתת את דעתו לשאלה למה לי סיפוח עכשיו, ומהן סכנותיו. חשוב לכן להאיר את עיני המנהיגים והציבור, כי אך כפסע נמצאים בכירים ואזרחים ישראלים בפני חשש ממשי מהעמדה לדין בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. הסיפוח, דהיינו, החלת החוק הישראלי על שטחים או יישובים ביהודה ושומרון, יכול להוות את הקש שישבור את גב הגמל. בכך תיווצר העילה להליכים משפטיים בינלאומיים שמהם נמנענו מזה למעלה מ־50 שנות שליטה בשטח.
סעיף 49(6) לאמנת ג’נבה הרביעית, בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, קבע כי “מעצמה לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח הכבוש על ידה”. סעיף זה אף אומץ על ידי חוקת רומא, שם הוגדר מהלך זה כפשע מלחמה. ישראל אומנם לא חתמה על האמנה, אך בכך לא נגזר דינו מבחינת המערכת הבינלאומית.
מאז 1967 ישראל אוחזת בשטחי יהודה ושומרון וטוענת כי השטח אינו שטח כבוש (הטיעונים לכאן ולכאן ידועים), אך בפועל, בדיונים בעתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, בעיקר ב־15 השנים האחרונות, ניתן לסכם ולומר כי ישראל אינה מודה בתחולת האמנה אך בהחלט פועלת על פיה. לדוגמה, בבג”ץ בית סוריכ מ־2004, קבעו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק והשופטים אליהו מצא יבל”א, ומישאל חשין ז”ל כי “נקודת המוצא של כל הצדדים הייתה שישראל מחזיקה באזור זה בתפיסה לוחמתית”.
התובעת בבית הדין בהאג פתחה בשנים האחרונות בבדיקה מקדמית בדבר סמכותה לדון בהתנהלות הישראלים והפלסטינים באיו”ש. בין יתר החשדות לביצוע עבירות של פשעי מלחמה, כללה את שאלת ההתנחלויות.
נוכח החשש כי תורה לפתוח בחקירה, מיהר היועץ המשפטי מנדלבליט לפרסם חוות דעת בדצמבר האחרון, ובין יתר הטענות המשפטיות הקובעות כי לבית הדין אין סמכות שיפוט בעניין, קבע: “לישראל טענות משפטיות תקפות ביחס לשטחים שהפלסטינים מתיימרים להקנות לבית הדין סמכות לגביהם. ישראל והפלסטינים הסכימו, בתמיכת הקהילה הבינלאומית, לפתור את המחלוקת ביניהם בדבר עתיד השטחים במסגרת משא ומתן...
הנה כי כן הפלסטינים בפנותם אל בית הדין מבקשים לפרוץ את המסגרת המוסכמת בין הצדדים, ולדחוף את בית הדין להכריע בשאלות פוליטיות שצריכות להתברר במשא ומתן ולא בהליך משפטי פלילי”. כך, בעוד יד אחת של הממשלה מתגוננת בפני חקירה בבית הדין הפלילי בהבטיחה כי הנושא שנוי במחלוקת ויבוא על פתרונו בהסכמת הצדדים, קמה ידה השנייה ומכריזה על סיפוח חד־צדדי, ובכך משמיטה את בדל טענת החוקיות שעדיין עומד לזכות מדינת ישראל.
בין הסכנות הכלכליות והביטחוניות שבסיפוח החד־צדדי הוזכר החשש שמהלך כזה יסכן את הסכם השלום עם ירדן ושיתוף הפעולה הביטחוני עמה, כמו גם האפשרות של התמוטטות הרשות הפלסטינית, על שלל השלכותיה. כרגע ישראל והעולם עסוקים במשבר הקורונה, החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, שלא יימשך לנצח, וביום שאחרי ישראל עלולה למצוא את עצמה בעימות בינלאומי חריף.
כך לדוגמה עלולה החלת החוק לפגוע אנושות בחברות ישראליות. על פי החוק הישראלי הן יחויבו לפעול ביהודה ושומרון מרגע שיוכרזו כחלק מהמדינה, אך על פי חוקי מדינות היצוא או היבוא שלהן, הן יימצאו עוברות על החוק, יוטלו עליהן סנקציות, או שתיאסר פעילותן שם כליל. די אם נשווה לעצמנו את המשמעויות במקרה שבנק ישראלי יודר מפעילות במדינות מובילות באירופה.
ראוי שבטרם יסבכו את אזרחי ישראל בהחלטה הרת גורל של סיפוח חד־צדדי, ייטיבו הממשלה והכנסת לבחון לעומק, בעבודת מטה יסודית, את מכלול השלכות המעשה הפזיז, ויציגו את שלל ממצאיהן בפני הציבור הרחב בשקיפות מלאה, בכלל זה את אסטרטגיית היציאה וההיחלצות ממגוון הנזקים הצפויים.
הכותבת היא הצנזורית הצבאית הראשית לשעבר וחברת תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל.