שאלת הסיפוח והנורמליזציה עם המפרציות העלתה בחובה גישות נוגדות בתוך העולם הערבי. מחד, הגישה האומרת כי החלטה על הסיפוח תגרום לניתוק היחסים החשאיים והחשאיים פחות מול המפרציות. ומאידך, הגישה הסוברת כי למרות מורכבות השאלה הפלסטינית, יש לדאוג קודם לסוגיות הפנים־מדיניות, שבהן ההדדיות והקשרים עם ישראל מסייעים - הן במתיחות המשותפת מול האיראנים והן בענייני פנים כמו ביטחון ומודיעין, בריאות, כלכלה וחקלאות.
למעשה, משוואה שהונחה על השולחן, שלפיה משמעות הסיפוח היא ניתוק היחסים, אינה קונצנזוס בקרב אותן המדינות. מחד, יוסף אל־עוטייבה, שגריר איחוד האמירויות בארה"ב, שהזהיר מהשלכות הסיפוח; ומאידך, אנוואר מוחמד גרגאש, שר החוץ של האיחוד, שאמר שחשוב לשמר את היחסים עם ישראל.
הוא מביע עמדה, שלפיה ניתן להיות במחלוקת עם ישראל אך לא לנתק את היחסים. משמע, שיתוף הפעולה בשלל תחומים לא יבוטל. אל מול שנים של נרטיב שבו השאלה הפלסטינית הייתה מכרעת, נראה שלמעשה הוא מציב תמונת מראה מפוכחת, שבה עניי עירנו קודמים.
יש חילוקי דעות עמוקים, אך יש גם שיתוף פעולה. הוא אומר לא לאולטימטום, כן לפשרה. חלק מהאמירה הזאת היא גם תהליך פנים־ערבי ואף כלל עולמי, של לאומיות ודאגה לעצמנו בזכות עצמנו. נקודה נוספת היא גם תרעומת כלפי הפלסטינים, שסירבו עם השנים להתגמש ולהגיע לפשרות.
מדובר בשינוי מבורך, שלפיו את היחסים עם ישראל יש לקחת - על הדבש ועל העוקץ.
הכותב הוא ראש מרכז דיין לחקר המזרח התיכון (הביא לדפוס: מתן וסרמן).