רוח רעה מהלכת בבית המשפט העליון במדינה – ולא בגלל "הסתה מבחוץ" כביכול – משום שזה מעדיף לשחק במגרש הפוליטי במקום להסתפק בייעודו המקצועי לשפוט בין אנשים בסכסוך או בסכסוכים מינהליים של פרטים מול הרשויות. כתוצאה מעיוות בחשיבה או מתוך רצון השתלטות פוליטי, שבכלל אינו אמור לאפיין מערכות משפט, בג"ץ הפך לגוף פוליטי ולא שיפוטי. הוא מהווה היום ערכאת ערעור על כל החלטות הממשלה, ולפי האימפריאליזם השלטוני שלו הוא גם פוסל החלטות של מדיניות העם היהודי בארצו, פוסל חוקים, מחלק הוראות והנחיות כיצד יש לנהוג בפוליטיקה, ובקיצור – ידו בכל. בניגוד למה שסבור אזרח שלא למד משפטים, אין כל בסיס חוקי למהפך זה, פרט לקפריזה של שופטים, שפרשנותם מרחיבה את סמכותם עד אין גבול.

כאשר ידו של הבג"ץ בכל חל גם הכלל שיד כל בו. אין גוף פוליטי שאינו נתקל בהתנגדות, וכאשר בית המשפט חורג מתפקידו השיפוטי והופך לקובע מדיניות, ברור שהוא מכפיף את עצמו לכללי הפוליטיקה, שבה יש מאז ומעולם יריבויות, התקלויות ושנאות. מי שרוצה לשחק במשחק הפוליטי אינו רשאי להתלונן שנוהגים בו כפי שנוהגים בפוליטיקאים מן השורה. בג"ץ בהנחיית אהרון ברק ביטל את העקרון המקודש שכדי להכנס לשעריו צריך להוכיח זכות עמידה – דהיינו, רק מי שיש לו אינטרס אישי שנפגע רשאי לדרוש את התיקון על ידי הבג"ץ באמצעות עתירה.

מזה כ־30 שנה בג"ץ פתוח לפניות כל אגודות השמאל למיניהן, כולל עמותות ערביות שמדינה יהודית לא מעניינת אותן בכלל. כן נפסל העקרון השיפוטי, ולפיו בג"ץ אינו פועל כנגד מדיניות השלטון הנבחר בנושאי מדיניות, אלא קובע גבולות לעניינים הראויים להיות שפיטים בפניו. היום "הכל שפיט" כביכול, וכדי ליצור רושם של "עבודה שיפוטית" קבעו השופטים מבחנים בלתי ראויים של "סבירות" או "מידתיות" כתירוצים לפסילת חוקים והחלטות מדיניות.  

כך הגענו למצב שבו בג"ץ רומס ברגל גסה את מאפייניה היהודיים של מדינת ישראל. פסילת החוק המסדיר התיישבות יהודית ביהודה ושומרון שהוכחה כחוקית; ביטול מדיניות הממשלה ביחס למסתנני עבודה מאפריקה, שהשאיר אצלנו עשרות אלפי זרים שאין להם שום קשר לארץ־ישראל; ביטול ההתרעה שיש בהריסת בתי המחבלים הרוצחים; השוואת יום הזיכרון הלאומי לחללי צה"ל בהחלטת בג"ץ עם "יום הזיכרון האלטרנטיבי" של משפחות מחבלים וציונו בערב יום העצמאות – אלה סימנים של פוליטיזציה של הבג"ץ, ולכן גם התגובות הן חמורות. שיהיה ברור: שופטי בג"ץ העוסקים בפוליטיקה אינם יכולים להסתתר מתחת לגלימת החסינות המוענקת לפוליטיקאים ואינם יכולים להסתמך על העקרון המלוכני של הבורבונים Lèse-majesté – "חילול הוד קדושתם".

המגמה הפוליטית הזאת של בג"ץ בעלייה והשיא הנורא יהיה אם בג"ץ יבחר להתערב ב"חוק הלאום". נכון שכל אנגלי וצרפתי אם ישאלו למי שייכת מדינתם יענה מייד "לאנגלים" ו"לצרפתים", אך במדינת ישראל הדבר אינו ברור לערבים ולא לשמאלנים. כדאי להזכיר להוד מעלתם שם בעליון שבסיסם האידיאולוגי הוא שמאל רדיקלי את משפטו של פרופ' בנימין אקצין ("ידיעות אחרונות" 24.4.1985 – "פיחות ברעיון הציוני") כי "אם במקום מדינת ישראל בעלת אופי ציוני תקום פה מדינה ערבית או דו־לאומית, בוודאי שלא תהיה דמוקרטית יותר מאשר מדינתנו".
המצב דורש היום שינויים בחוקי השפיטה במוסד הבג"ץ, במוסד היועמ"ש ובמעמד הפקידות המשפטית. לא די בהוספת שופטים "אחרים" לאור הנסיון האומלל בשינויים פרסונליים בלבד. די לפוליטיקה של בג"ץ.