כבר רבות הרביצו תורה, חוכמה ומיני מכות ומלקות בכוכב הילדים רוי בוי. ובצדק. אך לי אין עניין להמשיך ולהלקות אותו. רוי בוי הוא לא הבעיה, הוא רק הסימפטום. רוי בוי הולקה קשות, בטוחני אגב שלעתים הולקה גם בידי אנשים שכנראה היו עושים אותו דבר בסיטואציה אחרת, בלי שהם בכלל מודעים לכך. השאלה האמיתית היא מתי נביט על עצמנו במראה באמת ונעשה עם זה משהו, לפני שנולקה שבעתיים בעצמנו, כולנו, בעתיד לבוא.
המקרה של רוי בוי גורם לי להרהר שוב ושוב בעומק הגזענות השקופה, או הסמויה, הקיימת בחברה הישראלית. הגזענות שלא רואים, זו שקשה לגלות במבט ראשון, זו הטמונה ממש ברוב רובנו. שכן הגזענות הזו, הלא מודעת, היא המסוכנת מכל, המכוערת מכל והקשה מכל לפתרון. היא קיימת ברובנו כמעט מלידה. ממש מהרגעים הראשונים שבהם אנו באים במגע עם החברה שבה אנו חיים. רובנו לא מודעים לקיומה ואף מגדילים לעשות ומתכחשים לה. וזה הכי בעייתי.
כי הנה, לראיה, את המעשה המכוער הזה הרי לא עשה חבר מוצהר בקו קלוקס קלאן. הוא לא לבש גלימה לבנה ולא עטה צלב קרס לזרועו. עשה אותו בכלל ילד טוב הוד השרון, מתנדב לשעבר בבית ספר לחינוך מיוחד, אבא גאה (וכנראה גם טוב), כוכב ילדים חביב לכאורה, איש משפחה נחמד, בעל קריירה נאה, ששם לעצמו מטרה לשמח ילדים ולקרב לבבות. איש רגיל מן היישוב, המעיד על עצמו כי מעולם לא היה גזען, וכי בכלל למד את כל כישוריו ומנהגיו מהבדואים שאותם הוא כל כך מכבד. אז איך זה בעצם קרה לו?
השאלה הגדולה היא לא אם אנחנו מאמינים לרוי בוי שהוא אינו גזען, שזו מעידה חד־פעמית ושהוא מכיר בטעותו ומצר עליה. השאלה האמיתית היא כמה מאיתנו הם בדיוק כמותו. התשובה היא שכנראה רבים מאוד מאיתנו הם כמותו. רוי בוי (כמשל לכולנו) באמת מאמין שהוא אינו גזען. משום כך הוא גם היה כל כך מזועזע ממה שהוא עצמו עשה. הכיצד נפל בכך אדם "מואר" כל כך "שלמד כל אורחותיו מהבדואים"?
את התשובה הוא היה מקבל אם הוא היה שואל את עצמו עוד שאלה: האם הייתי נוהג באותו האופן בילדים יהודים לבנים ברחוב ארלוזורוב בתל אביב? כנראה התשובה לא הייתה מפתיעה אפילו אותו - הוא לא היה נוהג בהם כך. כנראה הוא גזען סמוי. גרוע מזה, הוא גזען בהכחשה. ואני מבקש לנחם אותו, הוא ממש לא לבד, רבים מאוד מאיתנו הם כאלה בחברה הישראלית, אולי רבים מדי. זוהי צרה צרורה אשר תשליך על מרקמה וחוסנה של החברה שלנו לדורות הבאים.
הגזענות השקופה והסמויה הנמצאת ברובנו היא המסוכנת מכל. היא תת־עורית, חמקמקה, ארסית ושקופה כל כך, עד כי אנו מתכחשים לקיומה בצדקנות אין קץ. פה טמונה גם הסכנה. שום עונש ספציפי לאותו רוי בוי לא יעזור כדי לתקן את הבעיה ברמה החברתית, רק הכרה בבעיה, הכאה על חטא, מבט כן על עצמנו במראה, הבנה אמיתית של עומק הסימפטום וחינוך עמוק, כואב וחודרני לתוך הווריד של המערכות הציבוריות ומערכת החינוך מגיל אפס. זה תהליך ארוך, סיזיפי, כואב, מבייש במידת מה (כי מי באמת רוצה להודות שהוא גזען), אך הוא הכרחי.
הכותב היה בעברו ח"כ, סגן יו"ר הכנסת ומזכ"ל מפלגת העבודה