תוך התבוננות במפת המזרח הקרוב, לאור הסכם השלום עם איחוד האמירויות, נזכרתי בסכסוך הרוסי־מערבי סביב פתיחת חזית שנייה במלחמת העולם השנייה. התוכנית האמריקאית־ישראלית פותחת חזית שנייה נגד איראן, כך שמעתה אין רק ניסיון למצור איראני על ישראל באמצעות סוריה, חיזבאללה, חמאס וכנראה גם טורקיה. מעתה יש מצור גם על איראן, בגבולה הדרומי, כאשר איחוד האמירויות חודרת עמוק לתוך המפרץ הפרסי במשולש טריטוריאלי מחודד בקצהו – מול מצרי הורמוז – ומסוגלת לנעול גם את הצי האיראני מיציאה מהמפרץ הפרסי.
הנתונים הגיאו־פוליטיים מסבירים את המניע האמיתי לשלום שפרץ כאילו לפתע בין האמירויות לבין ארצות הברית וישראל, והמניע הוא לא גחמת בחירות של ביבי, כפי שהמדיה השמאלנית מנסה לצייר, אלא מהלך אסטרטגי מובהק ומבריק שבא עוד בטרם התחזקה איראן עד כדי פתיחת מלחמה או עד לניסיון לפגוע בישראל. זהו מהלך של פתיחת חזית שנייה נגד איראן המטיל עליה מצור כפי שהיא מנסה להטיל עלינו דרך סוריה ובעזרת ארגוני החבלה שהיא מארגנת ומעודדת.
חשוב לסקור את פרשת החזית השנייה במלחמת העולם השנייה כדי להבין טוב יותר את חשיבות המהלך האסטרטגי המקביל כאן. ב־22.6.1941 פלש הצבא הגרמני לפי תוכנית ברברוסה לתוך ברית המועצות בשלושה ראשים, עם כוח אדיר של כשלושה מיליון חיילים ומתוך כוונה לכבוש במהירות את כל רוסיה האירופית. בתוך שלושה וחצי חודשים הושמד כמעט כל חיל האוויר הרוסי; הושמדו אלפי טנקים ונשבו כמיליון חיילים. מיום הפלישה לא פסקו מאמציו של סטלין לגייס את עזרת המערב לפתיחת חזית שנייה נגד הגרמנים בתוך ארצות אירופה הכבושה, כדי להקל על הסובייטים להתגבר על הגרמנים בארצם.
הרוסים חשו שהם משלמים את כל מחיר המלחמה בנפש ובציוד, ואילו האנגלו־אמריקאים משהים את מלחמתם ומאפשרים את הקזת הדם המסיבית של העם הרוסי. במאמץ דיפלומטי שנמשך שלוש שנים דרבנה ברית המועצות את המערב לפתוח חזית שנייה, אך לשווא. רק ב־6.6.1944 פלש המערב באלפי ספינות קרב לחופי נורמנדי, ובכך הוחש סוף המלחמה שהסתיימה פחות משנה לאחר מכן. כל מי שעדיין חווה, ואפילו בעקיפין, את מלחמת העולם השנייה באירופה, וכל מי שקורא את הספרות ההיסטורית על אותה מלחמה, אינו יכול שלא להיזכר במונח "החזית השנייה" שדרשו הרוסים מהמערב כי היא הייתה חיונית לניצחון על גרמניה הנאצית ובמהירות האפשרית.
ובחזרה אלינו. ברור לכל וגם לשונאיו בתקשורת שראש הממשלה בעל אינטואיציה מדינית נכונה. האיש מצביע זה שנים רבות על כך שהאויב האיראני הוא המסוכן ביותר לישראל – יותר מהסכנה הנשקפת מהפלסטינים. הוא יודע שגם בימים קדומים של ההיסטוריה איראן הגיעה במלחמותיה עד לפאתי יוון, וגם מכיר את תולדות מלחמת העולם השנייה והמאבק הרוסי בעד פתיחת חזית שנייה. לכן הוא ושותפו הפוליטי טראמפ המציאו מהלך אסטרטגי המזהיר את איראן מפני מלחמה בישראל. זאת החזית השנייה של אמריקה, מדינות ערב התומכות בה, ושלנו.
גם הנשק שכנראה ארצות הברית רוצה לספק לאמירויות הוא ערובה לכך שבמקרה של מלחמה באיראן, ניתן יהיה להשתמש במטוסים מתוך בסיסים אמריקאיים שיוקמו באמירויות קרוב לגבול האיראני. בלי בסיסים כאלה יהיה קשה להציב צבא אמריקאי מול חופי איראן. ברור שישראל לא יכולה לתמוך במתן נשק מתקדם בידי הערבים, אך אם הנשק הוא בידי האמריקאים או נתון לרשותם, אין טוב מזה.
ואם טראמפ ירשה לעצמו לשאול בשובבות בסוף השיחות הטלפוניות שלו עם ביבי: "ומה עם הבג"ץ שלכם? ומה עם המשפט נגדך? ומה עם ההפגנות שמול ביתך?", יש להניח שביבי יענה לו: "אדוני הנשיא, יש זמן לכל דבר, והפתגם אצלנו הרי אומר: "לנטרל טורקי – ולנוח". עת לכל דבר, קודם נחזק את החזית השנייה".